צז

בחי' אשר נסתלק לעילא בעצמותו ממש, מה שהצדיקים ע"י תומ"צ שלהם אינם מעוררים בחי' זאת, רק הצדיקים גורמים המשכת אלקות אחר שנתעורר בחי' אשר לעילא לעילא ע"י בע"ת, אבל שיומשך בחי' זאת למטה הוא ע"י צדיקים המקיימים תומ"צ שהם העושים דרך להוי' כו', שע"י תומ"צ יתגלה אלקו' למטה. אבל מי הוא המעורר בחי' כזאת הם בע"ת. ולכן צריך ב' בחי' תשובה ומע"ט, כי תשובה בלא מע"ט הגם שמעורר למעלה בחי' עצמו' אבל אינו נמשך למטה ולכן צריך מע"ט שהם בחי' כלים שע"י יומשך אוא"ס למטה כו'. ומע"ט בלא תשובה ג"כ אינו כלום, שהרי צריך תחלה לעורר בחי' עצמו' וזהו דוקא ע"י בע"ת. וזהו אמצאך בחוץ אשקך, פי' אמצאך קאי על עצמו' אא"ס שהוא נמצא דייקא בחוץ שהוא בחי' בע"ת ושם דייקא אשקך בחי' פנימי' נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא.

וזהו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, שיש יין טוב והוא יין המשומר דמנטרא משי"ב שאין בו שמרים כלל, ויש יין המשמח כו', ויין הרקח הוא יין שאינו טוב בעצם רק ע"י סממנים נעשה טוב המשיב את הנפש, ועסיס רמוני הוא ג"כ אינו טוב בעצם כי קליפת הרמון הוא מר רק שנתקן עד שמשיב את הנפש, ויין כזה יותר טוב מיין הטוב בעצם, והוא ענין בע"ת שיותר טוב מצד"ג אשר הם טוב בעצם כנ"ל.

גם לא יבוזו לי. הנה יבוזו הוא ענין בזיון וגם ענין ביזה, והבזיון הוא דוקא מאיש זר שבושים ממנו. וכמו"כ עד"מ במת"ת הי' ג"כ גילוי פנימי' כמ"ש וירד הוי', פב"פ דיבר ה' כו', אבל מ"מ שלטה עין הרע ונשתברו הלוחות מחמת שזר ראה והם הקליפות וחיצונים, אבל לעתיד שיהי' ההתגלות מבחי' לעילא לעילא אשר נסתלק בזמן הגלות שהוא יותר גבוה מהגילוי שהי' בזמן מת"ת ובימי משה כו' ואז לא יבוזו לי, שענין בזיון לא שייך רק מאיש זר כו', משא"כ לעתיד שיהי' הגילוי מבחי' עצמותו לא יהי' מקום כלל ליניקת החיצונים ויבוטלו לנצח כו' ואז לא יבוזו לי כו' כנ"ל וד"ל.