צד

ויש צער היפך השמחה שהוא ענין כווץ בעצמותו כמו שנראה בעת צער האדם אזי הוא מתכווץ בעצמותו, גם בחי' הגילוי חיצוני' שבכל עת מתכווץ כו'. והדוגמא לזה כמו בזמן הבית שהי' בחי' שמחה כמ"ש יראה כל זכורך כו' שהי' גילוי בחי' פנימי' אלקו' למטה ובזמן הגלות הוא בחי' צער נאמר קוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחי' עצמותו כו'.

והנה בתורה נאמר ואהי' אצלו אמון שעשועי' יום יום כו'. פרט כאן ששה דברים, ואהי' אצלו כו' שעשועי' יום יום הוא חו"ב, ואח"כ כתי' ושעשועי את בני האדם שהוא השעשועי' שנמשך למטה וכן בשחוק כתיב משחקת לפניו כו', ואח"כ כתיב משחקת בתבל ארצו, ובכלל נחלק לב' בחי' שעשועי' ושחוק. ענין השעשועי' היינו בחי' התענוג פנימי' (הנק' קוועל כו') שאינו מתגלה לזולתו כמו אדם שמשעשע עצמו בתענוג גדול אבל אינו ניכר לזולתו כלל, ובחי' שחוק הוא בחי' שמחה בחי' התגלות לחוץ. ויש בזה ב' בחי' היינו כמו שהשעשועי' הם למעלה כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' כו' שהוא בחי' שעשוע המלך בעצמותו, ואח"כ נמשך השעשועי' למטה כמ"ש ושעשועי את בני האדם כו'. וכן בחי' שחוק יש למעלה כמארז"ל רביעית יושב ומשחק עם לויתן שאין זה שייך כלל להנהגת העולמות כמו מלך ב"ו שעושה שחוק בהיכלו כו'. וכמו"כ יובן בענין שחוק דתורה שיש בזה ג"כ ב' בחי' משחקת לפניו כו' ומשחקת בתבל ארצו כו', והא בהא תליא דמפני שהיו בחי' שעשועי' ושחוק למעלה בתורה העצמי', לכן נמשך ג"כ למטה ב' בחי' אלו, שע"י לימוד האדם דבר הלכה אזי הקב"ה יושב ושונה כנגדו בב' בחי' אלו שעשועים ושחוק, כמו קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקייא בגנתא דעדן כו'. והנה בחי' זאת נמשך ע"י צדיקים שענין צדיק הוא המקיים תומ"צ כו'. וזהו מי יתנך כאח לי כו'. וזהו אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני דקאי על תושב"כ ותושבע"פ כמו שהם בבחי' חכמתו העצמי' ואח"כ תלמדני כו' שהוא מה שנמשך למטה כו'.