פז

למטה, הוא ע"י תפלה דייקא שהוא בחי' רעותא דלבא כו'. וזהו מארז"ל כל ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימי' כו', שאין הפי' שאין בו יראת שמים שעושה עבירות, רק המכוון הוא שיש בו תורה ואין בו תפלה דלא פרחת לעילא כו', וזהו בהי עייל כו'. וגם תפלה בלא תורה אינה כלום, שענין התפלה הוא ענין העלא' הבירורי' וכשאין בו תורה אין לו מה לעלות כו' כנ"ל.

ובזה יובן ענין כי תבאו אל הארץ דקאי על ג"ע הארץ שמקבל ממל' דאצי' כו'. וענין כי תבאו אל הארץ הוא אחר כלות כל הבירורים דו' אלפי שנה שהוא סוף עולם* הששי שהוא אחר כלות כל הבירורים שניתוסף תוס' אור בג"ע הארץ, אז מיד ושבתה שהוא רמז לבחי' אלף השביעי שנק' מנוחה לחיי העולמים, כי כעת הוא בחי' רצו"ש כמארז"ל למה נק' שמה ארץ מפני שרצתה כו' וכמ"ש מכנף הארץ כו' והוא בחי' תורה ותפלה כו', אבל אחר כלות כל הבירורי', אז ושבתה. ואח"כ מפרש הכתוב שענין השביתה לא יהי' כ"א שתחלה שש שנים תזרע כו' שהוא שית אלפי שני דהוי עלמא שהוא כמשל הזריעה שאין בו מיצוע או שירקב בארץ ולא יצמח כלל או שיצמח ויתוסף כהנה וכהנה כו', כמו"כ כל הו' אלפי שנה בעבודת ה' בבחי' עליות וירידות כמו שנראה שנשמה גבוה יכולה לירד מטה מטה כמו נשמת יוחנן כה"ג ואחר כו', ולהיפך שיכולה נשמה אשר היא למטה מאד לעלות מעלה מעלה כמו נשמת ראב"ד כו' כנ"ל, אבל באלף השביעי שהוא בחי' וחד חרוב מנוחה לחיי העולמים שאז יהי' תכלית כל הבירורים ויתעלה כל מה שיוכל לעלות כו' ולא יהי' עליות וירידות כלל. וזהו כי תבאו אל הארץ מיד ושבתה כו' כנ"ל וד"ל.