פו

והנה י"ל שהרי לפ"ז משמע שהמים הם בוקעים מתחת לארץ כו', וכתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו', דמשמע שכל הצמיחות הוא מחמת המים אשר למעלה על הארץ כו'. הענין הוא שבקיעת המים מלמטה למעלה הוא בוקע תחלה במקום א' שהוא בג"ע הארץ בקו השוה הנ"ל ומשם יפרד כו'. והטעם הוא כי ג"ע הארץ שם הוא מקום הבירור כנ"ל שהוא בתכלית הרוחני ולכן עולים המים תחלה לאותו מקום ומשם יפרד כו'.

ויובן זאת בעבודת ה' ג"כ שכל נשמה יש לה עלי' בג"ע הארץ בכל לילה כו', והוא מחמת עקירת הרצון מרע ואומר בידך דייקא אפקיד רוחי כו' ע"י היותו ממארי דחושבנא איך שבהבל וצלמות הולך רוב הזמן, והוא ענין בירור טוב מרע עי"ז מתעלה הטוב שבנפש באותו ג"ע הארץ והרע נדחה לחוץ ונעשים מזה חלומות רעים ומילי דכדיבי' כו'. והנה ע"י בע"ת שהוא ענין מרירות הנ"ל וע"י צדיקים שעוסקים בתומ"צ עי"ז נתרחב הג"ע ונמשך בחי' תוס' אור בהג"ע, כי התענוג אשר בו שמקבל ממל' דאצי' הוא בבחי' מדה וגבול כו' וע"י תשובה וצדיקים העוסקים בתומ"צ נמשך תוס' אור ותענוג בג"ע, ויותר נמשך ע"י צדיקים מבע"ת כו', כי ע"י לימוד האדם דבר הלכה כמו שנים אוחזי' שהוא לומד בהבל פיו הגשמי' ודבר ההלכה עצמה היא ג"כ גשמיו', עי"ז ניתוסף האור בג"ע כו', כי אותו הלימוד עצמו לומדים הנשמות בג"ע בבחי' רוחני' כמו גבי רבה בר נחמני כו' אם בהרת קדמה לשער לבן כו', שבודאי אין שייך לימוד בחי' נגעי' גשמיי' בג"ע רק שלומדים שם אותו הלימוד עצמו בבחי' רוחני' כו'. וכמו"כ ע"י קיום המצות שהמצוה למעלה הוא רצה"ע וכמו שהוא בחי' א"ס כך רצונו א"ס והמצוה למטה הגם שהיא בחי' גשמיו' כמו טלית של צמר כו' והוא ענין בירור כו' עי"ז ניתוסף תוס' גילוי אור בג"ע.

ובזה יובן ענין תורה ותפלה, שבאמת התורה היא בחי' פנימי' וכמארז"ל אורייתא מח"ע נפקת כו', אך מה שפעם משמע שהתפלה היא למעלה, הענין הוא כי כדי שיעלה התורה מה שלומדים בזה העולם בגשמיו' ולא ישאר