פד

אך באמת הטוב אינו טוב בעצם רק שיש בו תערובות רע, שהרי אנו רואים שמיד אחר התפלה יכול לפול בהבלי עוה"ז ואלו הי' הטוב שהוא בחי' התפעלות אלקו' שהי' בתפלה טוב בעצם מנין יגיע לו ההיפוך ממש. אך הענין הוא שבטוב יש תערובות רע כו', ואין המכוון שההתפעלות אינה אמיתי' (הנק' גינארט כו') רק אדרבה ההתפעלות היא אמיתי' מצד בחי' הטוב כו' אבל יש בו תערובות כו', וגם הרע אשר בנפש הנק' יצה"ר אינו רע גמור, שהרי אנו רואים שמיד אחר נפילת האדם באיזה רע הגם שאינו רע גמור כמו תאוות איסור רק תאוות היתר שאינו מקדש עצמו במותר לו, מיד יפול אל לבו מרירות עצום ואם הי' הרע רע בעצם לא הי' מתמרמר מזה כלל, שהרי אוה"ע ששרשם מג' קליפות הטמאות לגמרי לא יפול להם שום מרירות על הפירוד מאלקות כו', רק דייקא בבנ"י יש בחי' זאת מחמת שהרע אינו רע בעצם כו'. נמצא שהטוב יש בו תערובות רע והרע יש בו תערובות טוב כו', והוא בחי' צדיקים ובע"ת שהוא בחי' טו"ר שהצדיקים שהם בחי' טוב יכולים ליפול ברע כמו יוחנן כה"ג ששימש פ' שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי כו'. או כמו אחר שבתחלה עלה לשמים כו' ולבסוף נפל בשאול תחתית כו', והוא מצד שבטוב יש בו תערובות רע כו', ולהיפך ברע יש טוב, וראי' לדבר מראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' וקנא לו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' שגם שרבי הי' יחיד בדורו בתומ"צ ובמס"נ גדול בבחי' כלות הנפש כו', מ"מ קנא לו כי למעלה יש יותר תענוג מבע"ת שהיו תחלה משוקעים ברע ונהפכו לטוב כו', כידוע וכמ"ש במ"א. נמצא שהוכחה לדבר שברע יש טוב שהרי ראב"ד הי' משוקע בעמקי רע בתאוות איסור כו' ואח"כ נתעורר בתשובה, ואם הי' הרע עצם רע מאין הי' זאת שיחזור בתשובה עמוקה כ"כ, אך מחמת שברע יש טוב ונתעורר בחי' הטוב שברע כו' ומכש"כ ברע שאינו בתאוות איסור כו' שבודאי יש בו חלקי הטוב כו' כנ"ל. והנה כעת הוא עבודת האדם בעוה"ז לברר הטוב מרע ושיהי' הטוב תכלית טוב בלי תערובות כו'. וזהו כי תבאו אל הארץ ושבתה כו' דהשביתה קאי על אלף השביעי שהוא אחר כלות כל הבירורים דעה"ד טו"ר שאז יהי' בחי' שביתה ונק' מנוחה לחיי העולמים כו'.

אך עדיין אינו מובן מ"ש כי תבאו אל הארץ ושבתה כו', דהי' צריך תחלה לכתוב שש שנים תזרע כו', שהוא בחי' שית אלפי שני דהוי עלמא בחי'