עט

להפך מרע לטוב כו', וראי' מבע"ת כמו גבי ר"א בן דורדיא שבכה עד שיצא נשמתו וקנא לו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו', גם שרבי הי' המובחר בדור בתו"מ ומס"נ לה' בתכלית כו' מ"מ קנא לו על שמפסולת נעשה טוב, שזהו באמת מדרגה גבוה יותר מצדיקים כמארז"ל במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד, כי בע"ת הוא מקושר בעמקי רע ומשם ישוב אל ה' נמצא שנתהפך מרע לטוב זהו יותר גבוה ממדרגת צד"ג. וזהו עיקר אמיתי' המכוון בירידת הנשמה לגוף, כי באמת בכל נשמה יש בחי' פסולת למעלה כמו גם נשמת רשב"י ומרע"ה, וירדה לגוף בכדי שגם הפסולת יתהפך לטוב כו' כנ"ל.

ויובן זאת וגם ענין נשמה שנתת בי טהורה היא כו', שכ"א מישראל אומר זאת שהנשמה היא טהורה הגם שהיא מבחי' פסולת כו', עפ"י הידוע שיש ב' דברים צער ועונג והם משקל מכוון, כי לפי ערך העונג ככה ממש יש לו צער מהעדר התענוג כו', ויש בזה אופנים חלוקים כמו למשל אדם שרוצה למצא טרף לנפשו בשביל שיחי' אזי בודאי יש לו תענוג במציאת הטרף לנפשו, ולהיפך כשאין לו במה לפרנס א"ע אזי יש לו צער מצד שלא יחי' כו', והצער הוא לפי ערך התענוג. ויש צער ותענוג באופן אחר היינו שרוצה שיהי' לו מלבושי כבוד ותפארת ודירה נאה ויש לו צער מהעדרם כמו ממש מי שיש לו צער מהעדר הטרף לנפשו שלא יחי' כו', כמארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, שמצות הצדקה הוא ליתן לעני שהורגל על סוס לרכוב אזי מחויבים לו ליתן כמו שמחויבים ליתן לחם לעני לאכול בכדי להחיות נפשו, כי מחמת שהורגל בסוס לרכוב יש לו צער מהעדרם כמו ממש מהעדר החיות לנפשו.

וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיש בזה ג"כ ב' מדרגות הללו, היינו שיש אשר עבודתם הוא בהתפעלות המוח והתפעלות הלב ויש לו צער מהעדרם, דהיינו אם לא יוכל להתפעל במוח ולב יש לו צער והצער הוא כמו העדר החיות ממש כמשי"ת. ויש אשר תענוגם באלקות הוא כמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך היינו שרוצה שיחי' מאלקות ולא יהי' בחי' מות, ואין כוונתו לרצות בדביקות והתפעלות רק חיי נפשו הוא רוצה והצער מהעדרו הוא מחמת שאינו חי מאלקות רק הוא בבחי' מות כו'. ובאמת בחי' זאת היא יותר גבוה כי מהצער מהעדר החיות הוא יותר נוגע לעצמיו' מהצער מהעדר התענוג