עח

נפש הטבעית שהוא ע"י חום הטבעי כמו באו"ה ובהמות, רק ההפרש הוא שאצל ישראל הקב"ה נותן בו נשמה ואפי' תינוק שחי שנה ומת ג"כ הי' בו נשמה אלקי'. וענין נשמה למטה בירידתה בגוף הוא אשר נתפעלת מטעם ששרשה מאלקות לכן נתפעלת מאלקות כו'. ויש בזה חילוקי מדרגות כמו שיש אשר עבודתם הוא רק בבחי' מעשה לבד היינו שמצות ה' יקר בעיניו מאד ולהיפך תועבת ה' אשר שנא הוא נזהר בתכלית הזהירות הגם שאינו מבין כלל ענין התבוננות איך שאתה מחי' כו', רק מצד הנשמה ונק' אמונה, ואין המכוון אמונה חיצוני' בלבד רק אמונה חזקה מחמת שיש לו החוש החזקה בזה מצד הנשמה. ויש אנשים אשר עבודתם הוא בהתפעלות המוח ולב מחמת התבוננות איך שאתה מחי' את כולם כו' מאין ליש כו' ואיך שאצי' נאצל מהמאציל כו', נמצא שזהו הנשמה היותר גבוה, אבל באמת אין נפקותא בזה כלל כי המכוון א' הוא בשניהם. ויש נשמה אשר אין לה חוש זה לא במעשה ולא בלב ולא במוח כו', הטעם הוא מצד שהיא למעלה בחי' פסולת.

והנה עדיין אינו מובן טעם ירידת הנשמה לגוף, כי הלא למעלה היתה קשורה בהתקשרות עצמיו' באלקות ובודאי ההתקשרות הוא יותר חזקה מכמו אחר שירדה לגוף הגם שיהי' לה התפעלות באלקות כנ"ל. אך הענין הוא כנ"ל במשל, שהמים הולכים מתחת לארץ ונובעים דרך גידי הארץ כדי שיתפרד הרע מטוב שמתחלה היו מעורבים. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שהנשמות היו תחלה למעלה כמ"ש אור זרוע לצדיק, ויש נשמות אשר הם בחי' פסולת ולכן ירדו למטה כמ"ש וזרעתיה לי בארץ, כדי שיתברר ויתפרד הטוב מהפסולת, היינו שמי שנשמה שלו בחי' טוב למעלה אזי גם כשירדה בגוף יש לה החוש כנ"ל, ונשמה אשר היא למעלה בחי' פסולת לכן בירידתה לגוף אין לו חוש אלקו' כו' כנ"ל. נמצא שהמכוון של ירידת הנשמה לגוף הוא בשביל תיקון ובירור ולא בשביל הריוח.

אך צ"ל לפ"ז אין בחירה ביד האדם כלל לבחור דרך הטוב כי הרי זה תלוי באופן נשמתו כמו שהיתה למעלה קודם ירידתה לגוף כו' כנ"ל, ובאמת הבחירה ניתנה ביד האדם וכמארז"ל והא צדיק ורשע לא קאמר כו'. אך הענין הוא שבאמת אין זה הכרחיו' שגם* מי שנשמתו בחי' פסולת למעלה יכול הוא