עג

החיצונים להיות בחי' נגעים, אבל ע"י הסתלקות אא"ס אז יכול להיות בחי' נגעים כו'. וז"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, שצ"ל אלקי בקרבי ולא די בהתפעלות במוח לבד רק להיות אלקי בקרבי דייקא, ועל כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, כמו בבני חיי ומזוני, כי ידוע שאין רע יורד מלמעלה רק כמ"ש תיסרך רעתך שע"י שעבר האדם עבירה א' קונה לו קטיגור המקטרג ומייסר אותו. ויש בזה ב' אופנים, הא' הוא שהמכוון מן היסורים הוא כדי שישוב אל ה' בצר לו ויתעלה במדרגה גבוה באלקות ע"י היסורים שיהא נשבר לבו בקרבו כו', וזהו הנק' גבורות ממותקות. ויש יסורים הנקראים גבו' קשות שהוא רצועה לאלקאה לבד ואין הכוונה כדי שאחר היסורים ישוב. וזה תלוי לפי ערך מעשיו כידוע. והסיבה לכ"ז הוא על כי אין אלקי בקרבי כו'. כי ידוע שלכל נפש מישראל יש בחי' נשמה כמ"ש נשמה שנתת בי ומשכן הנשמה הוא במוח ובחלל הימיני שאין בו דם, וטבע הנשמה הוא כשמתבוננת בבחי' אלקות, אזי מתפעלת בבחי' עצמיו', כי הלא הנשמה נלקחה מבחי' א"ס לכן נקבע בנפש בחי' א"ס כמו שהוא בבחי' עצמיות, משא"כ נפש הטבעית שהוא חלל השמאלי המלא דם הגם שמתפעל ג"כ כמו ע"י יגיעה שמייגע א"ע בהתבוננות כו' ה"ז דבר נקנה, שע"י השכל והתבוננות באלקות אזי נולד התפעלות בלב, ולכן אין זה רק לפי שעה ואחר התפלה חולפת ועוברת ויכול ליפול בהבלי עוה"ז. והסימן לזה הוא שההתפעלות כזאת הוא ברשפי אש והתלהבות מצד שהוא מדבר זר אשר אינו שייך לה, רק צ"ל שבחי' הנשמה אשר במוח כו' יהי' בחלל השמאלי כמו שהוא במוח החכמה ממש כו' שיקבע בנפש הטבעית ג"כ בחי' א"ס בבחי' עצמיות, ובבחי' כזאת לא שייך רשפי אש והתפעלות רק הוא בחי' ביטול עצמי' מצד אוא"ס המאיר בבחי' חכמה שבנשמה כח מ"ה כו', ואז לא יכול להיות מקום ליניקת החיצונים, כי אם יש הארת אוא"ס אזי אין מקום כלל ליניקת החיצונים. וז"ש על כי אין אלקי בקרבי כו' אלקי הוא לשון יחיד היינו שכל א' מישראל יש לו בחי' זאת שיקבע בנפשו בחי' א"ס מצד הנשמה שנלקחת מאלקות, וצ"ל בחי' אלקי זו בקרבי דייקא כנ"ל, ואם אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה כו' ב' מיני רעות כנ"ל.

ובזה יובן ענין הנגעים ג"כ שהוא מצד הסתלקות אור אבא, שהוא הסתלקות בחי' א"ס מצד העדר בחי' ביטול הנ"ל, ויש בזה ג"כ ב' בחי' נגעים, נגע