סח

והנה כ"ז גם שמתבונן בזה היטב עד שנתאמת אצלו הדבר היטב מ"מ אין זה רק מציאותו לבד ולא מהותו כי הלא מהות א"ס איך ומה א"א להשיג בשום אופן. וזהו מי ברא אלה שברא הוא גוף הבריאה ומי הוא הארת א"ס המחדש אותם כרצונו כו'. וענין מי הוא לשון נסתר שהגם שמשיגים אינו רק מציאותו ולא מהותו. ומרוב אונים ואמיץ כח היינו הכח של א"ס שמאיר בהם תמיד לחדשם מאין ליש בלי הפסק, וזהו איש לא נעדר כו'. וזהו כי חולת אהבה

אני בגלותא שהוא בחי' הסתר אלקות כנ"ל שגם שמשיגים אינו משיגים רק מציאות של א"ס ולא מהותו, ולכן היא חולת אהבה מחמת שלא יכול לאדבקא כנ"ל.

והנה רישא דקרא כתיב סמכוני באשישות כו' כי חולת אהבה אני כו', לכן סמכוני באשישות, זה קאי על התורה כי התורה היא מהותו של הקב"ה וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו' דברי ממש כו', הגם שיש חכמות עמוקות כמו חכמות התשבורת ותכונה וחכמת הרפואה אך שאינם דבר ה', אבל התורה היא דבר ה' ממש בחי' מהותו. ולכן אמרז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר כי השתלשלות העולמות הוא רק ממציאותו וקיום העולמות הוא מבחי' מהותו לכן אינו מתקיים אלא בהבל תשב"ר, כי ע"י שתינוק שאין בו חטא כמו בן וי"ו שלא ראה קרי כו' לומד איזה פ' אזי מהות ועצמות א"ס מלובש בהדיבור וכמו שא"ל* רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא כו'. וזהו סמכוני באשישות כי חולת אהבה אני, שלא יכול לאדבקא מהות ועצמות א"ס וע"י התורה כתיב ונשמחה בדברי תורתך שהוא מהות של א"ס כו' כנ"ל וד"ל. נמצא שצ"ל ג' דברים תשובה ותפלה ותורה, תשובה הוא כדי שיהי' הנשמה בבריאותה ותוכל להתקבל בתוכה לחיו' בחי' אלקות כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך, וע"י תשובה שמעורר עליו רחמים אזי מוחל וסולח כל הפגמים ואז יוכל להיות לו בתפלה קרבת אלקים במוח ולב. אך כל התפלה הגם שמשיג אין זה רק מציאותו לבד, לכן צ"ל תורה אחר התפלה שהוא מהותו של א"ס וכמארז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו' ואפי' בק"ש בלבד לאותם הטרודים ביותר באופן שאין להם פנאי כלל באיזה יום (ולא ללמוד מזה קולא ח"ו לת"ת) יש דעה שיוצא בה ידי חובת ת"ת, כי כל התורה הוא מהותו של א"ס ב"ה כו' כנ"ל וד"ל.