סו

כל פרטי מעשיו ואיך שבהבל וצלמות הולך רוב הזמן עי"ז יעורר רחמים להיות מוחל וסולח חטא ועון ואז יוכל להיות תפלה, וכמ"ש כי לא אחפוץ במות המת שזהו קודם התשובה והתפלה, כ"א בשובו מדרכיו וחיה, שע"י תשובה שקודם התפלה אזי וחיה הנשמה בתפלה כו' כנ"ל.

וזהו סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, שהנשמה היא בבחי' חולה ע"י הפגם מעוונות, והתקנה לזה הוא סמכוני כמ"ש סומך ה' לכל הנופלי' שאין פי' נופלי' בגשמיות כו' רק הכוונה הוא על הנשמות שנפלו כו' כנ"ל וכמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וע"י שיערה עליו רוח תשובה אזי מעורר עליו רחמים, הוא רופא לכל תחלואי הנשמה כנ"ל וד"ל. וזהו הטעם שארז"ל במקום שבע"ת אין צ"ג יכולים לעמוד כי צ"ג נק' מה שיש להם התפעלות אלקו' אוי"ר כו' אבל התשובה היא מקור ושרש לזה כו' כנ"ל. והנה יש עוד טעם מה שחולת אהבה, מפני שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות כמ"ש אתה אל מסתתר, ולפ"ז הפי' של חולת אהבה הוא מפני שלא יכול לאדבקא, כמשל אדם המשתוקק לאיזה דבר בהשתוקקות רב ולא יכול להשיג הדבר שמשתוקק לזה אזי נעשה חולה מזה.

להבין זאת צ"ל מה שכתוב שאו מרום עיניכם מי ברא אלה ומפני מה לא כתיב ה' ברא אלה, כי ענין מי משמע דבר שאינו מושג. וגם להבין מ"ש המוציא במספר צבאם, מהו היתרון מעלה בזה כי הלא מספר נופל על דבר בע"ג כו'. אך הענין יובן עפ"י הידוע כי כל ספר תהלים המדבר בשבחי ה' ית' הכל הוא מדברים תחתונים כמו בברכי נפשי כו', זה הים גדול ורחב ידים כו', הכל הוא מדברים תחתונים ואינו מדבר בענין ע"ס דאצי' ויחו"ע כו', וכן כל פסד"ז הכל הוא על אופן זה כו'. הענין הוא כי ענין התפלה הוא להיות דבר ההתבוננות קרוב אליו היינו שיהי' נתאמת אצלו הדבר כמו ב"ש והי' העולם, שבאמירה א' נתהוה העולם כו' ולכן הוא דייקא מדברים תחתונים הנראים כמ"ש וראו מי ברא אלה, שבכל בוקר ובוקר צריך להשגיח ע"ז איך שהעולם גשמיי' שאנו רואים וגלגלים וד' יסודות ועולם המלאכים כולם חיים וקיימים