סה

שהוא סו"מ וע"ט מחמת שה' הוא האלקים ויש לו חוש בזה (הנק' דער הער) זהו הנק' נשמה, משא"כ מי שלא מבני ישראל הוא לא יתפעל כלל מזה הגם שיבין בשכלו איך שאמת הוא הדבר כו', מ"מ לא יתפעל מזה כי אין לו החוש כלל מצד שאין לו נשמה, רק מי שהוא ישראל יש לו נשמה אלקי' ולכן נתפעל מאלקות, וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כו', היינו שבחי' אלקות נכנס בתוך תוכו ונעשה לו לחיות גמור כמו המאכל שאדם בריא אוכל שנעשה לו לחיות ממש, כמו"כ ענין התפעלות אלקות נעשה לו לחיות וכמ"ש כי הוא חייך כנ"ל. אך כ"ז הוא כשהנשמה היא בבריאותה היינו שלא נפגמה בחטאים ועוונות, אבל כשהנשמה נחלה היינו שנפגמה בחטאים ועוונות, כי ע"י חטא ועון פוגם בנפשו האלקי' כמ"ש ואם פגמתי כו', אזי ההתפעלות אלקו' אינו נכנס בתוכו להיות לו לחיות, וזה א"א לומר שאינו רוצה כלל באלקות, כי הרי הוא יודע שבחי' אלקו' הוא המחי' אותו כנ"ל במשל, רק ע"י שנחלה הנשמה ע"י ח"נ שלו הן בתאוות איסור והן בהיתר כאשר ידע אינש בנפשי' עי"ז אינו נעשה לו בחי' התפעלות לחיות רק אדרבה הוא מזיק ומקלקל אותו להיות נעשה יש ודבר, שהלא הוא מתפעל כו' והוא לוקח על אופן אחר שאינו טוב כו'. כי בזמן הבית כתיב יראה כל זכורך שהי' בחי' אלקו' להם לחיו' ממש כו', אך בגלותא מחמת עון ופגם לא יוכל להתקבל בתוכו בחי' אלקות לחיות מחמת חטא ועון, אך התרופה לזה שיתחזק הנשמה ויהי' בבריאותה הוא מ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, וכמ"ש רפאינו הוי' אלקינו ונרפא כו', שע"י סליחת העוונות אזי חוזר הנשמה לבריאותה ואז יהי' אהבת ה' לה לחיות כמ"ש לאהבה כו'.

ובזה יובן ענין תשובה ותפלה. כי התפלה הוא בחי' קרבת אלקים באהבה ותשוקה אך מחמת פגם ועון אזי יזיק לו כו' כנ"ל, לזה צריך תחלה תשובה שהוא בחי' הכנעה ובושה כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירש"י הכנעה שהוא רק ביטול עצמותו (הנק' בל"א אראפ פאל פון זיך כו'), וכמ"ש הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע כו', הגם שעשה כמה חטאים כו'. וכמו"כ הוא בענין התשובה שקודם התפלה ע"י שיהי' ממארי דחושבנא על