סג

ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו, הנה קוינו הוא ענין המשכת קוין, היינו שכעת נמשך ע"י תומ"צ המשכת אלקות אבל אינו בגילוי ולעתיד יתגלה כמ"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. וזהו הנה אלקינו זה קוינו לו שלעתיד כל א' מראה באצבעו כו', שיהי' התגלות שכר מצוה כו'. וזהו הנה אלקינו זה קוינו לו מה שהמשכנו אותו בקוין, וגם קוינו הוא לשון תקוה ותוחלת היינו מה שהיינו מקוים אליו שיתגלה אבל אז הי' בהסתר, לעתיד יתגלה ויאמרו הנה אלקינו זה קוינו לו כו'. ובשעת קרי"ס הי' גילוי אופן זה. וזהו זה אלי ואנוהו, כי הנה ארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וזהו ואנוהו שהי' בהם גילוי המשכת אלקות שנמשך ע"י מצות להיות לו דירה בתחתונים. והו"ה של ואנוהו הוא עפ"י הידוע שמצוה הוא אותיות הוי', כי מץ בחילוף אתב"ש כו' הוא י"ה. והטעם שהיו"ד וה' המה בהסתר ולא כתובים בפירוש כמו הו"ה, הענין הוא כי ידוע שיש נקודה קו שטח, והנקודה היא העדר התפשטות עדיין, וקו שטח היינו כשנתפשט באופן מיוחד. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שו"ה הוא גוף המצוה והי"ה הוא רצון העליון אשר גנוז בתוכה. וזהו ואנוהו בחי' י"ה אשר גנוז בו"ה שהוא עשיית המצוה בפו"מ אז הי' התגלות בחי' זו. וגם ואנוהו הוא ענין תפארת היינו שע"י הארת פנים כמ"ש כתפארת אדם כו', ע"י שמחה של מצוה גורמים שיומשך פנים העליונים בחי' פנימי' אא"ס כו' לישראל דייקא כו' כנ"ל וד"ל.