ס

שאצל רבי הי' זה פסולת ומותרות הי' זה לחיות ולתענוג רב לגבי אהורירי' כו'. וכמו"כ יובן למעלה שע"י שהוא המתנשא והמרומם בעצמותו, קמי' כל אפי' שוין ומקבלים אפי' אוה"ע יניקה ומושפעים כל טוב כו', אך כדי שלא יקבלו אוה"ע מותרות רב כו' הוא תלוי מצד מעשה התחתונים. וע"ז כתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית שמאתעדל"ת אזי אתעדל"ע להיות שוקל במאזני צדק שיהי' המותרות במדה ושיעור כמו עד"מ מלך המתנשא מאד בתכלית הרוממות ומסיבת התנשאות כזו יכולים לקבל טובים ורעים, אזי הוא שוקל במאזני השכל שיהי' המותרות במדה ושיעור ומי ומי יקבל. כמו"כ יובן למעלה שלהיות מכלכל דבריו במשפט דייקא ולא יבא להם מותרות כו' תלוי באתעדל"ת דוקא.

והענין יובן עפ"י הידוע כי כעת אינם יוצאים י"ח מצות צדקה הגם שנותנים הרבה צדקה עד שיעלה לחומש, אך כי הצדקה שנותנים הוא רק מהסך שיש לו אחר כל המלבושי כבוד ותפארת ודירה נאה שעושה לו, ובאמת הם נק' מותרות והוא מחשב זה לחיי נפשו, כי חיי נפשו אינו נק' רק כמו שאמרו בנדרים שנים שהיו מהלכים בדרך וביד א' מהן קיתון של מים אם ישתו שניהם הקיתון מים אזי לא יספיק להם וימותו שניהם בצמא ואם ישתה א' אזי הוא יחי' וחבירו ימות בצמא וארז"ל בזה חייך קודמין לחיי חבירך דהיינו חיותו ממש, אבל לא אמרו זה במלבושי כבוד כו'. ואלו הי' חושב הסך שהולך אצלו על מותרות אזי לא הי' מגיע לחומש הצדקה שנותן, ועי"ז גורמים שיקבלו הע' שרים ג"כ מותרות דקדושה ולהיות מושפעים כל מיני טוב וידם גברה להיות מושלים בישראל ולדחוק אותם בפרנסה וכו', כי הם עצמם הגורמים זה מחמת שנתנו צדקה רק מהסך הנשאר אחר בזבוז על המותרות ונמצא שנותנים חיו' חבירו בעד המותרות שלהם ולכן גורמים שיותן חיו' דקדושה להע' שרים, וכתיב תיסרך רעתך שרעת עצמו גרם להיות דוחקים השרים בפרנסה מצד שלוקחים המותרות שלהם כו'. אך אם מכלכל דבריו במשפט שלא לבזבז על מותרות בלתי צדקה, אזי באתעדל"ת אתעדל"ע שלא ילך מותרות לע' שרים רק במדה ושיעור וכמ"ש יבחר לנו את נחלתינו שבבחי' התנשאות עצמיו' דייקא אשר קמי' כולן שוי' שם דייקא יהי' משפט להיות יבחר לנו כו' ואוה"ע לא יקבלו רק במדה ושיעור בחי' מותרות כו'. וזהו