נב

תכלה וא"כ איך אפשר שמבחי' הבורא שהוא בלתי גבול אשר אין לו תחלה ואין לו תכלה כי הוא חי וקיים לעד יתהווה מאתו בחי' נברא בע"ג הוה ונפסד, הוצרך להיות תחלה בחי' יה"ו שהוא בחי' צמצום והתפשטות והמשכה, כמו למשל הרב שמשפיע איזה שכל לתלמיד הקטן ממנו בערך, שאם ישפיע לו השכל כמו שהוא אצלו אזי לא יוכל להתקבל בשכל התלמיד, לכן הוצרך לצמצם עצמו' שכלו הרחב והוא הנק' בחי' יו"ד. וה' הוא בחי' התפשטות לאורך ורוחב, היינו מה שמשער הרב בעצמו אורך ורוחב השכל שיוכל להתקבל אצל התלמיד. והוי"ו הוא ההמשכה היינו כשמשפיע השכל להתלמיד. וה' אחרונה היינו כשנתקבל השכל במקבל. כמו"כ יובן למעלה באלקו' שא"א שיתהוה מהבורא שהוא בלתי גבול בחי' נברא כי הרי אין ערוך בחי' נברא לגבי הבורא, כ"א ע"י ג' אותיות שם הוי' שהוא יה"ו, היינו שמתחלה צ"ל בחי' צמצום לצמצם עצמו כביכול, והה' הוא מה שמשער בעצמו האורך ורוחב שיוכל הנברא לקבל, והוי"ו הוא הילוך השפע מהמשפיע אבל לא נתקבל עדיין במקבל, וה' אחרונה היינו כשהשפע נתקבל במקבל והוא הנק' שם אלקים ג"כ כנ"ל.

והנה כתיב ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו, כי יש ב' מיני הוי', הוי' לעילא והוי' לתתא. הוי' לתתא נק' מה שהוא מצמצם עצמו כו' לצורך הנבראים כנ"ל, והוי' דלעילא הוא במח' ורצון, כמו למשל אדם החושב איך שרוצה להיות לו בנין ואינו למעשה עדיין רק

שחושב במחשבתו עדיין יש בזה ג"כ ד' אותיות אלו, כמו כשדבר הבנין בא למעשה שצריך לזה צמצום והתפשטות כו', כמו"כ כאשר הוא עדיין במחשבתו לבד יש ד' אותיות אלו, ואפי' בחי' ה' אחרונה שהוא ענין כח הפועל בנפעל

יש ג"כ במחשבתו ובמחשבה הוא מה שחושב שיתקבל אצל המקבל זהו נק' בשם ה' אחרונה במח', וכל מה שבא בגילוי בפועל הכל תלוי מפני שתחלה

הי' זה במחשבה ואיך שהי' במחשבה אופן ציור הבנין בכל פרטיו כמו"כ

יבא בגילוי למעשה לא יוסיף ולא יגרע נמצא שכש...* הנק' בכח ומה שהוא לידי מעשה הוא הנק' בפועל, היינו שכוונתו שיבא לידי פועל. וכמו"כ יובן למעלה כי הנה כתיב בראשית ברא אלקים ות"א בקדמין שהוא בחי' רצון