נ

שמבחי' רוח נתברר גם רע כזה ואז יומשך עליו רוח הוי' שהוא עצם הנשמה כמו שהוא למעלה כו'. ואופן הבירור הוא כמו שאנו רואים בגשמיו' שהרוח הולך וסער במקומות אשר יש שם אוירים רעים ואופן הרוח הוא שהולך בעקמומית מלמטה למעלה ומתעקם וחוזר ומתעקם, כן הוא אופן עלייתו, וכמו"כ הוא בעבודת ה' שאופן הבירור הוא בעקמומית עד"מ, ולכן כעת אריכת הגלות מפני שהבירור אין נעשה בבת א' רק הבירור הוא ע"י משך זמן דייקא, וכמו ביעקב עם לבן שאמר אחיו אנא ברמאות כמ"ש עם עקש תתפתל, דהיינו שיעקב אבינו סיבב בכמה מיני אופנים שוני' את לבן הארמי, ולכן כעת הוא ג"כ אריכות הגלות. וזהו ההפרש אשר בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, שדורות הראשונים אם הי' צדיק הי' בולט בו הטוב לאמיתו, ולהיפך ברע הי' ג"כ ניכר, אבל כעת יוכל להיות שיש צדיק כמו בדורות הראשונים ולא ניכר הטוב כ"כ מטעם שמעורב טו"ר והבירור אינו ביושר עד"מ שיתברר אמיתי' הדבר תיכף, רק הבירור הוא בבחי' רוח כנ"ל.

ובכ"ז יובן ענין מנחת העומר וסה"ע כי הם ענין א' שהוא רק לברר טוב מרע בתכלית בבחי' אש ורוח הנ"ל. וזהו ענין הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת דא בדא כו' שע"י בירור הטוב מרע* אזי נבדל הרע בתכלית ואז ממילא תמותת רשע רעה כו', והוא כמו ענין אכילה, כי באכילה אין מיצוע רק אם אכל לש"ש לעבוד ה' בכח האכילה ההיא, אזי האכילה נכלל ועולה לה' כעולה וכקרבן ואין לרע מזה שום יניקה כלל. ולהיפך אם אכל למלאות תאות נפש הבהמית אזי האכילה היא כו' כמארז"ל שנים שאכלו פסח זה אכל לש"ש וזה אכל אכילה גסה, זה שאכל לש"ש יפה לו וזה שאכל אכילה גסה קשה לו, נמצא שבאכילה אין מיצוע כלל, רק או כולו לה' כו'. כמו"כ יובן בענין מנחת העומר וסה"ע שהוא כדי לברר טוב מרע אין בזה מיצוע, כי ע"י שנברר הטוב מרע בתכלית אזי הטוב נתחזק וכו' והרע יאבד ממילא כו'. ובזה יובן הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת כו' ודא הוא בדיקותא דא"ח סמא דמותא לא"ז, א"ח נק' כנ"י המבררי' בירורי נוגה סמא דמותא לא"ז שהוא מל' דקליפה שממילא יבוער הרע כנ"ל.