מח

של מעלה. ולהבין ענין זאת בעבודת ה' הנה כתי' מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כמו למשל הזהב שמשימין בכור כל מה שמרתיחין הכור יותר, יותר מתברר הזהב מהפסולת, כמו"כ הוא בעבודת ה'. כי הנה כתיב ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי' ואחר הרעש אש לא באש הוי', שמשמע שיש אש הוי' ואש אלקים, כי אש אלקים נק' מה שהנשמה מלובשת בתוך הגוף ומתפעל מאלקות ברשפי אש ע"י אותו השכל עצמו של נפש הטבעי', כי באמת ההתפעלות הוא מצד עצמו' אלקו', שהרי אוה"ע הגם שמשיגים בשכל איך שמחי' יש מאין מ"מ לא יתפעל מזה מפני שאין בו נשמה, רק ישראל דייקא יתפעל מאלקו' מפני שכ"א יש בו נשמה אם ממדרגה גדולה או קטנה אבל נשמה יש בו ובמה מתפעל באותו השכל עצמו שיש לו בזה העולם לכן נק' אש אלקים. וענין אש היינו שצ"ל ההתפעלות ברשפי אש דייקא ואין הפי' של רשפי אש להחם א"ע כידוע, רק פי' התפעלות (הנק' בל"א צו רירט), והתפעלות זו יהי' לעומק, אבל אם ההתפעלות אינה בעומק רק דרך מעביר לבד הגם שההתפעלות הוא אמת ואינו מטעה א"ע, אך שהוא דרך מעביר לכן אחר התפלה יפול בהבלי העולם והי' כלא הי', משא"כ כשההתפעלות הוא ברשפי אש כנ"ל, אזי הפעולה מזה שעושה הבדלה אמיתי' בין טוב לרע, והוא כמשל כור זהב שכל מה שמשימין יותר אש להיות רותח, אזי התועלת מזה שיתברר הפסולת מן הזהב. כמו"כ הוא בענין הנ"ל שע"י ההתפעלות אש אלקי' הנ"ל אזי נעשה הבדלה אמיתי' בין טוב לרע, והתועלת מזה שגם אחר התפלה לא יפול בהבלי העולם ברשפי אש זרה כו' ואז ישרה בו אש הוי"ה שהוא שרש הנשמה כמו שהוא למעלה, כי אש אלקים הוא ג"כ התפעלות הנשמה אבל היא מלובשת בתוך נפש הטבעי' ואש הוי' היינו כמו שהנשמה היא בשרשה למעלה קודם בואה לגוף כי לכאו"א גם בירידת נשמתו לגוף יש לו חלק הנשמה שלמעלה והוא הנק' מזל"א וצלם כמ"ש אך בצלם יתהלך איש, משא"כ כשאין בו אש אלקים ואין נבדל הטוב מרע בתכלית, לא ישרה בו אש הוי' הנ"ל וד"ל. וענין אש הוי' מצינו בבע"ת כי הבע"ת הי' תחלה מקושר בעמקי רע ברצונותיו הזרים ופתאום נתעורר בנפשו לשוב לה' בלי שום התבוננו' והשגת אלקו' רק מצד שנתעורר בו שרש נשמתו כמו שהוא למעלה בלי הלבשה בשום דבר, כי אש אלקים היינו שההתפעלות הוא מלובש בשכל וטעם, משא"כ בבע"ת פתאום נתפעל לשוב לה' ואינו רוצה להיות בהיפוך, זהו הנק' אש הוי' שהוא שרש