מז

תכלית הפסולת שאין בו תערובות כסף כלל. או כמשל הפרי שבעת פריחתו אזי מעורב הפרי והקליפה יחד ולכן אין בהפרי שום טעם אז מחמת התערובות עם הקליפה יחד, אבל אחר גידולו שנתברר ונבדל הקליפה לעצמו והפרי לעצמו אזי בהפרי יש טעם ומתיקות והקליפה אינו ראוי לכלום. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שצריך לברר הטוב מהרע שלא יהי' יניקה כלל להרע מטוב כי כל זמן שהם מעורבים יחד אזי הטוב אינו בשלימות הטוב והרע אינו רע גמור, אבל כשנתברר ונבדל הטוב מהרע אזי הטוב הוא בשלימות הטוב כי אין בו תערובות רע כלל והרע נבדל לעצמו שאין בו תערובות טוב כלל ורע בלתי טוב אין בו חיו' כלל, וע"ז כתיב תמותת רשע רעה שאין לו תקוה כלל רק איבודו זהו תיקונו כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב שהעלוקה מושכת פסולת הדמים ומחמת זה היא מתה כו'. וזהו בדיקותא דא"ח הוא הבירור דכנס"י שמבררי' הטוב מרע זה הוא סמא דמותא לא"ז שהוא מל' דקליפה כו' כנ"ל. וזהו ענין מים המאררים ג"כ שהוא ענין בירור שאם טהורה היא כתיב ונקתה ונזרעה זרע מה שתחלה לא הי' ראוי' לזה, ואם טמאה היא אזי וצבתה כו', והוא כדוגמת סממני הרפואה שאם כיון הרכבת הסממנים כראוי לחולי זאת אזי נתחזק חיותו ואם לאו אזי ממית אותו, נמצא שאין ברפואה מיצוע כלל או שנתחזק החיות או שממית לגמרי. וכמו"כ יובן בעבודת ה' כי הנה ארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם וכמ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, שבתשובה ג"כ אין מיצוע כלל, כי ענין התשובה היינו שהי' מקושר בעמקי רע כאשר ידע אינש בנפשי' מח"נ שלו והי' בבחי' מות ממש וע"י תשובה מעומקא דלבא בחרטה ועקירת הרצון זר ע"י שנתמרמר לבו בקרבו על גודל הריחוק מאלקות אזי מביא רפואה לנפשו להיות חי הנפש ממקור חוצבה, אבל כשהתשובה אינה מעומקא דלבא כראוי אזי יכול להיות שיפול עוד יותר ברע כו'.

וכעת צ"ל ענין תנופת העומר שהוא כדוגמת מים המאררים שהוא ענין בירור, כי מנחת העומר הוא קרבן ע"ג המזבח וידוע שבקרבן הי' ב' מיני אש, אש של מעלה ואש של מטה כמארז"ל מצוה להביא מן ההדיוט ואח"כ ירד אש שלמעלה שהוא ארי' דאכיל קורבנין, ואש של מטה נכלל באש