מה

הנפשות אוה"ע הוא מגבו' קשות לגמרי כמ"ש חרב לה' מלאה דם, משא"כ נפשות הטבעי' של ישראל הוא מק"נ אשר יוכל להתהפך לטוב וכמ"ש ואת להט החרב המתהפכת פעמים לטוב ופעמים לרע כו'. וראי' לדבר ממארז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צ"ג הגם שאם לא בשביל שיחי' בנו לא הי' נותן כלל מ"מ מצד עצם נשמתו הוא רוצה במצות צדקה לכן יכול להתברר, משא"כ באוה"ע כתיב וחסד לאומים חטאת שכל צדקה וחסד שאוה"ע עושים אינם אלא להתייהר ששרשם מרע גמור.

וזהו ענין מנחת העומר מאכל בהמה, כי בהמה הוא ענין בער כמ"ש ושלח את בעירו כו' בחי' תגבורת הגבורה, אך שהם גבו' אשר יוכלו להתהפך לטוב. וזהו ג"כ ענין סה"ע שהוא רק לברר הז' מדות רעות להפכם לה', וההבחנה בזה שבררו היטב לתכלית כל המדות רעות שהרי קבלו התורה שהוא להבדיל בין טוב לרע בתכלית. ובזה יובן הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת דא בדא וכדין וצבתה בטנה ודא הוא בדיקותא דא"ח סמא דמותא לאשת זנונים, כי כנ"י נק' א"ח ואשת זנונים הוא מל' דקליפה תכלית רע אשר לא יוכל להתברר, וזהו בדיקותא דא"ח שהוא ההבדלה בין טוב לרע בתכלית זה גופא הוא סמא דמותא לאשת זנונים כי מאחר שהרע לא יוכל לקבל חיו' מקדושה אזי יאבד לגמרי, וזהו ממש כדוגמת מים המאררים אשר בדקו הטהורה ונקתה ונזרעה זרע כשר יותר טוב מבתחלה, והשני' אשר הוטמאה הריחה הריח לבד וצבתה בטנה כו'. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שבדיקותא דא"ח בחי' כנ"י ע"י התבררו' מרע לטוב שגם הגבו' קשות נתהפכו לטוב בקדושה ניתוסף חיו', ואשת זנונים שהוא מל' דקליפה תכלית הגבו' קשות אשר אינם יכולים להתברר להם נעשה זה סמא דמותא כמ"ש תמותת רשע רעה ובקדושה יתוסף חיות כנ"ל וד"ל.