מג

האדם לברר גם גבו' קשות שגם הם יהפכו לטוב. וראי' לדבר שיוכלו גם הגבו' קשות להתהפך לטוב הוא ממה שאנו רואים באיש א' ב' בחי' אלו כמו ענין חויא דרבנן שכוונתם הוא בכדי שיתוקן ואפשר שימצא בהם פעם א' בחי' גבו' קשות לגמרי לכוין רק לרעת האדם. וכמו"כ מצינו ביין שיש בו ב' בחי' אלו כמו שמצינו קם רבה ושחטי' לר"ז ע"י ששתה יין, הגם שבודאי לא הי' רבה אכזרי להיות זה חיותו לפעול רע, אך ע"י שתיית היין נכנס בו רציחה ממש, ולהיפך מצינו ג"כ שבעת שתיית היין אזי יתעורר בחסדי' כמו המלך בעת שטוב לבו ביין יעשה חסדי' גדולים הגם שבלא יין הוא מלך קשה ואכזרי, ופעם להיפך שע"י היין יתעורר במדת רציחה, נמצא מצינו בדבר א' שמתהפך פעם לרע גמור שהוא גבו' קשות ופעם לטוב, מזה הוראה שיוכלו ג"כ גבו' קשות להתהפך לטוב, כמארז"ל האי מאן דבמאדים יהוי טבחא או מוהלא, כי מאדים הוא בחי' גבו' קשות שיוכלו להתברר, וזהו יהוי טבחא או מוהלא כי ענינם הוא בחי' גבו' כמו הטבח ששוחט הבהמה ומוציא דמה ומולחין הבשר להוציא דמה או מוהל שמל את הילד ומוציא את דמו זהו הנק' גבו' קשות שיכלו להתמתק.

אך מהו היתרון מעלה מזה ולמה הי' צריך זה שיסתעף מגבו' דקדושה גבו' קשות הגם שיתהפכו לטוב ויהיו כמו בתחלה, אבל מהו היתרון מזה. אך הענין יובן עפ"י מארז"ל כי טוב מאד טוב זה מלאך החיים מאד זה מלאך המות שכאשר ממות ורע נתהפך להיות טוב זהו יותר טוב מהטוב עצמו. ויובן עד"מ מהרפואה שענינה הוא לרפאות את החולי ונק' סם החיים שיש בה תוקף יותר מהחיים עצמו, שהרי אם יחלה ויחלש החיות אזי הרפואה מחזק החיות כבתחלה. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שאם מגבו' קשות יתהפכו לגבו' דקדושה אזי יהי' בהם יתרון מעלה מבתחלה, כי אם מארור נעשה ברוך כמ"ש ויהפך את הקללה לברכה יותר טוב מהברוך עצמו כנ"ל. וכן צ"ח קללות אשר בתוכחה שלעתיד יהפכו כולם לברכה יהי' יותר טוב מעצם הברכה. וזהו ההפרש אשר בין שבת