מא

הברואים ואפי' ז' ארצות אשר מתחת לארץ ג"כ חיים מבחי' חסד, רק שכמו שבחי' חסד הוא למעלה הוא בתכלית הרוחני' וכשנמשך למטה נעשה חסד גשמי, אבל איך שיהי' מ"מ הוא השפעת חסד וטוב, ולכן נק' אור החסד כמשל האור שמאיר גם במקום החושך, משא"כ בחי' גבו' למעלה הוא בחי' גבו' דקדושה ומסתעף מהם גבו' קשות לגמרי הנקראים שלוחי הדין.

והענין יובן ממה שאנו רואים למטה שיש בנ"א פועלי רע אשר כל חיותם הוא לפעול רע לייסר בנ"א, והגם שהוא מלביש זה בידי שמים כמו שמכה איש על שעבר עבירה, אין המכוון שלו להכות אותו מחמת העבירה כי הרי אנו רואים אחרים אשר הם בטבע רחמנים אין מכים אותו ואלו ההכאה הוא מחמת העון להיות לו תיקון היו גם הם מייסרים אותו, אך שבאמת והוא רחום יכפר עון ומרבה לסלוח אם יעשה תשובה ולכן א"צ לייסר אותו מלמטה רק ההכאה שמכה אותו הוא מחמת שטבעו לפעול רע וזה הוא חיותן. וכמו"כ למעלה יש שלוחי הדין וכמ"ש בזוהר לשיצאה ולכלות היינו שכל תשוקתם הוא לפעול רע. וזה הוא חיותם, וכמו השטן שקטרג על איוב הגם שהלביש זה לש"ש אבל כוונתו רק לפעול רע. וראי' לדבר שהרי השטן עולה ומסטין יורד ומקטרג ולמה לו להטעות האדם ואח"כ לתבוע דין, רק שזאת היא עיקר חיותו וזהו הנק' גבו' קשות. ושרש שרשם הוא מאלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך, בלע בן בעור ושם עירו דנהבה, ובריבוי השתלשלות מסתעף גבו' קשות. וגבו' ממותקות יובן מענין חיויא דרבנן כמו סנהדרין שהיו דנין את האדם למיתה שבודאי לא הי' כוונתם לפעול רע, רק המכוון הוא שזהו תיקונו וכמו יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו, שגם העדים לא היו שונאים אותו כלל והם רחמנים בטבעם מ"מ ממיתים אותו, הוא כדי להיות לו תיקון