לז

שהיא בשרשה שהוא יותר טוב מספה"ע שהוא להפך הנפש הטבעי' ולמה לא הי' זה הכנה למ"ת. וידוע שענין מת"ת הוא מ"ש אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה כו', ואנכי הוא בחי' אנכי מי שאנכי בחי' כתר שבכתר כי אית רצון ואית רצון. אית רצון אשר הוא מצד הטעם ודעת. והנה ברצון זה אשר מצד הטעם ודעת ודאי יש דבר והיפוכו, כמו למשל שרוצה הדבר הזה וההיפוך מזה אינו רוצה כי הטעם מחייב שהדבר הוא נגד רצונו ובהרצון אשר למעלה מן הטעם שהוא רצון עצמי לכאורה הי' נראה שאין בו דבר והיפוכו, כי הרי הוא בחי' עצמיות. אך באמת גם בבחי' עצמיו' הרצון שהוא בחי' רצון אשר למעלה מן הטעם ג"כ יש דבר והיפוכו, ואדרבה שם הוא יותר לעומק, כמו למשל אדם שרוצה לחיות שבודאי הוא בחי' רצון אשר למעלה מן הטעם הרי יש בו ההיפוך שהוא אינו רוצה למות, או כמשל שהוא רוצה בפרנסה בכדי להחיות נפשו הרי ההיפוך מה שנגד זה אינו רוצה, נמצא שבבחי' רצון זה ג"כ יש בחי' התחלקו' ימין ושמאל. כמו"כ יובן הענין הנ"ל שבמת"ת הי' גילוי אנכי מי שאנכי בחי' כ"ע אשר למעלה מן הטעם, כי אין טעם לרצון כלל מטעם שהוא בבחי' עצמיו', ובבחי' עצמיו' ג"כ יש דבר והיפוכו ימין ושמאל. וזהו אנכי ולא יהי' לך אנכי הוא שורש רמ"ח מ"ע שזהו בחי' עצמיו' רצונו שרוצה בו ולא יהי' לך הוא שס"ה ל"ת כי הוא ההיפוך מעצמותו שאינו רוצה בו. וזהו אנכי ולא יהי' לך בדיבור אחד נאמרו היינו שאין בו התחלקות קוין רק ממילא יחייב היפוכו שהוא נגד עצמיו' רצונו אינו רוצה בו, כי הרי זהו נגד עצמותו. וענין עשרת הדברות שהוא ה"ח וה"ג הוא הבחיר והתמצית מכל מ"ע ומכל מל"ת. וא"כ הקושיא גדולה מפני מה ההכנה למת"ת שהוא כתר שבכתר הוא מספה"ע שהוא לברר נפש הטבעי' ולא מלילה ראשונה של פסח כנ"ל.

אך להבין זאת צריך להקדים מה שמבואר בס' הקבלה שענין הספירה הוא להמשיך מקיפי' דמדות ממקיפי' דבינה, כי יש פנימי' בינה ופנימי'