לה

שהוא בחי' ה"ג מנצפ"ך המחלקות כו' שבדיבור ושרש הדיבור הוא ממחשבה כמו למשל אדם מה שמחשב הוא מדבר, וראי' לדבר שהרי מיד כשרוצה לדבר אזי מדבר וא"צ שיהוי זמן כלל להתיישב בדבר איך שיהיו הצירופים, אך הטעם הוא שהאותיות אלו עצמן כבר היו מצורפי' במחשבה והוא הנק' פתוחי חותם וכמאמר עקבי לאה שהוא סוף אותיות המחשבה נכנסים תוך ראש רחל שהוא בחי' דיבור, וכמו"כ למעלה יש עלמין דאתכסיי' ועלמין דאתגליין כמו מאמר יהי אור יהי רקיע שרשם מבחי' עלמין דאתכסיי'.

ועתה י"ל בחי' אדם למעלה שהוא בחי' שם מ"ה. להבין זאת צריך להקדים מארז"ל כשם שהנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, ולכאורה אינו מובן מה שארז"ל מה הנשמה כו' ולא אמרו מה הנפש, שבנפש הטבעי' ג"כ יש שכל ומדות. אך הענין כי הנה כתיב בצלם אלקים עשה את האדם לכן מבחי' נשמה דייקא יובן למעלה ג"כ, כי הנה האדם הוא כלול מעליונים ותחתונים, בחי' הנשמה אשר בו ונק' בחי' אדם הוא מבחי' הוי' אשר למעלה מאלקי' בחי' סוכ"ע ובחי' הנפש הבהמי' הוא משם אלקי' בחי' ממכ"ע, כי כל התהוות הוא משם אלקי' וכמ"ש מלך אלקי' על גוים, כידוע