לא

גשמיי' מ"מ בו ועל ידו יוכל להתגלות עצמו' התענוג, וזהו ענין לבי ובשרי שגם בחי' לבי שהוא בחי' הבלי' פנימי' שבלב ג"כ ירננו אל אל חי כנ"ל שבחי' קול מעורר כונה פנימי' במוח ולב.

והנה בשעת יצ"מ יצאו ממצר הגרון היינו שהיתה מדרגתם גבוה גם מבחי' קול הנ"ל, שהרי גם בחי' זו הוא בהלבשה בבחי' קול ואינו כמו עצמו' ומהות הנשמה, משא"כ ביצ"מ הי' גילוי עצמו' הנשמה כמו שהיא למעלה ממש שהרי יצאו ממצרים ת"ר אלף רגלי אנשים וטף בלי טעם ודעת, זהו הוראה שהי' בהם גילוי הנשמה כמו שהיא בשרשה לכן לא רצו להשתקע בנו"ן שערי טומאה ולא בא בהלבשה דרך מצר הגרון כלל, כי פסח הוא בחי' דילוג שדילג בחי' גרון והדילוג הי' מבחי' פנימי' אבא ונתלבש למטה בבחי' קטנות כמאמר הא לחמא עניא כו', וזה הי' הכנה למת"ת, שבמת"ת הי' בחי' פב"פ דיבר ה' שמלמעלה הי' התגלות בחי' פנימי' אבא ובתוך בנ"י נתקבל ג"כ בבחי' פנימי'. וזה הי' ע"י הכנה מתחלה בפסח שהי' גילוי בחי' פנימי' אבא בבחי' קטנות למטה ע"י זה זכו במת"ת לפב"פ דיבר ה' עמכם.

והנה עפ"י הנ"ל יתורץ הקושיא מה שמתחלה עושים קידוש בפסח ואח"כ אכילת מצה, ומבואר בס' הקבלה שקידוש הוא בגדלות דאבא ומצה הוא בחי' קטנות, וא"כ הי' צריך להקדים תחלה אכילת מצה שהוא בחי' קטנות ואח"כ קידוש שהוא בחי' גדלות, כי הרי צריך לילך בהדרגה מנמוך לגבוה שאם אין לו בחי' קטנות עדיין איך יגיע לבחי' גדלות. אך עם הנ"ל יתורץ כי בפסח הי' דילוג מבחי' גדלות דאבא שלא בסדר והדרגה דרך מצר הגרון לכן עושים תחלה קידוש ואח"כ אכילת מצה, וה"ז כמשל בע"ת שהי' מקושר בעומק רע בתחלה ואח"כ כשמתעורר בתשובה ההתעוררות הוא שלא לפי ערך נשמתו כלל ויכול להשיג השגה באלקו' אשר לא לפי ערך נשמתו ג"כ, והטעם משום דמשכין לי' בחילא יתיר ואחר עשיית התשובה אזי הולך בהדרגה להתבונן במוח ולב באלקו' ומתפעל לפי ערך נשמתו. כמו"כ יובן בענין יצ"מ כמ"ש