ל

במוח, וענין כוונה היינו ההתפעלות שנעשה מהשכלה אשר במוח והוא המכוון והתמצית העולה מהשכלה, ולא כמו שהעולם סוברים שההתפעלות הוא למטה מהשכל שהרי מחמת השכל הוא נתפעל, כי אדרבה ההתפעלות הוא מצד עצם הנשמה שהנשמה נלקחה מאלקו' לכן מיד כשמשכיל איזה ענין אלקו' נתפעל מזה, נמצא שההתפעלות הוא מצד אלקו' ולא מצד השכל, והשכל אינו אלא דרך מעביר שבו ועל ידו יתפעל הנשמה מצד העצם. וכן כונה אשר בלב הוא בחי' התפעלות מצד עצמות אלקו'. והנה אם הקול מעורר הכונה, מוכרח להיות ששרש הקול הוא למעלה מהכונה. והענין כי יש תענוג ושמחה שהוא במוח ולב, במוח נק' תענוג ובלב שמחה, כי הטעם שמתפעל מוכרח להיות שיש לו תענוג מזאת ההתפעלות שאם לא הי' מתענג מזה לא הי' מתפעל. כמו"כ יובן בעבודת ה' שמחמת שיש בנשמה בחי' תענוג מאלקו' כמ"ש אז תתענג על הוי', לכן מתפעלת מאלקו', נמצא שהתענוג הוא גורם התפעלות. והנה כשהקול מעורר כונה מוכרח להיות ששרשו הוא בתענוג והוא כמו ענין שיר שהיו הלוים אומרים על הקרבן, כי הקרבן בא על עון, כי אם עבר עבירה קונה לו קטיגור א' וע"י הקרבן כתיב ונרצה לו לכפר עליו. ולמה הי' השירה, אך הענין הוא כי השיר הוא בכדי להמתיק הגבו' ולהיות קטיגור נעשה סניגור, כי ע"י קול השיר נתעורר תענוג עליון והוא כמו ענין אנפהא דמלכא נהירין כמו למשל מלך ב"ו שכשהוא בתענוג אזי מי שבא אצלו לדבר דין על חבירו ששונאו כשהוא רואה שהמלך הוא בחדוה ותענוג אזי נתהפך ממש מן הקצה אל הקצה ויבוטל אצלו השנאה שהי' לו על חבירו. כמו"כ יובן למעלה שע"י קול השיר נתעורר תענוג עליון ונתמתקו כל הגבו' ונהפך קטיגור להיות סניגור כו'. ודוגמא לזה מצינו כמו בעת שמחת האדם מספק ביד או להיפך בעת שיש לו עצבות גדולה שובר בידיו, והסיפוק ביד אינו כמו גידי התנועה הנ"ל שמתנועע מחמת שרוצה במוח כי הרי אנו רואים שאינו תלוי מצד בחירתו כלל, שבעת שהוא בשמחה רבה אזי מוכרח לספק ביד ואין בו בחירה להיות מונע א"ע שלא לספק, אך הטעם הוא כי עצמו' השמחה והתענוג יוכל להתגלות באצבעות ידיו הגשמיי'. כמו"כ יובן בענין הקול שהוא מורכב מאמ"ר