כח
המלך כנ"ל, כי חכמה הוא כח מ"ה ובמ"ה יש ב' פי' הא' מ"ה הוא בלי מהות כמ"ש ואנחנו מ"ה בחי' ביטול במציאות. והב' הוא לשון מהות כמו ע"ס בלי מה בלי מהות, ושניהם עולים בקנה א', כי הוא בחי' ביטול במציאות מחמת מהות הדבר. והנה במוח תחלה הוא בחי' חכמה שהוא בחי' בושה מקמי קוב"ה בלי טעם ודעת. והנה בבושה יש ב' בחי'. הא' בושה שהוא אינו לעומק רק דרך מעביר אך המכוון של בושה זאת הוא בבחי' פנימי' והוא הנק' יראה עילאה ואח"כ בינה שהוא בחי' השגת אלקו' בהתבוננות באופנים פרטי' כנ"ל, ונולד מזה האהבה והתשוקה לה' וכמ"ש הנסתרות להוי' אלקינו, שבחי' י"ה שבמוח הן נק' נסתרות, ומתחלה הוא היו"ד שהוא בחי' חכמה ואח"כ ה' שהוא בחי' בינה. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' חכמה הוא בחי' נקודה בחי' העלם עדיין ובחי' בינה הוא שנאצל מהמאציל כח להיות אלקו' בבחי' בינה שהוא השגה יש מאין. והנה לכאורה אינו מובן שהרי בחי' אבא הוא מקור החסדים ולפי הנ"ל הרי מבינה נולד האהבה. אך הענין הוא שבחי' בינה שהוא השגת אלקות ונולד מזה האהבה והתשוקה לה', יש בזה ג"כ היפוכו שהוא המרירות מצד ריחוקו מאלקות שהוא היפך האהבה משא"כ בחי' יראה עילאה בחי' חכמה שהוא מצד ראיי' המהות אין בזה ההיפוך כלל, שהרי הוא מצד עצם ומהות הדבר ולא מצד התבוננות שלו כלל, ולכן אבא הוא מקור החסדי'. והנה ב' בחי' אלו הם בלב ג"כ כמאמר הלב שומע הלב רואה, אך שבלב הוא להיפוך, מתחלה אהבה ואח"כ יראה כו'. והנה ההתפעלות המוח שנמשכים בלב הרי נראה שהם באים בשינוי המהות כי במוח הוא בחי' השגת שכלי' ובלב הוא בחי' התפעלות הלב. והטעם הוא מפני שיש מצר הגרון המפסיק בין המוח והלב שדרך מצר הגרון עובר ההתפעלות ולכן נעשה בשינוי המהות.
והנה כעת י"ל ענין יציאת מצרים שיצאו ממצר הגרון. הנה כתיב לבי ובשרי ירננו אל אל חי. הנה אל חי הוא בחי' עצמו' אלקו' בחי' מהות,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.