כו

דא"ס המחי' את כולם יש בו הארת בחי' אני ראשון אך שהוא בהעלם ובפסח הי' גילוי בחי' זאת ע"י אכילת מצה כנ"ל.

וזהו ההפרש אשר בין פסח לשאר יו"ט כי בכל יו"ט צ"ל תחלה בחי' אתעדל"ת כמו שבועות ע"י סה"ע וכו' וגם שבת צ"ל תחלה ו' ימי המעשה ולפי ערך ההעלאה של וימ"ה ככה הוא המשכת העונג בשבת כמ"ש וקראת לשבת עונג, אבל בפסח הי' בחי' דילוג ממדרגה גבוה אשר אין אתעדל"ת מגעת לשם כלל והוא מבחי' התנשאות אשר בעצם וזהו בכבודו ובעצמו כי כבודו הוא זיו יקרי' ובעצמו הוא עצמותו היינו שהי' ההתגלות מבחי' כבודו אשר בעצמותו והוא הנק' אור א"ס שלפני הצמצום. וזהו ענין מצה זו שאנו אוכלים על שום מ"ה כו', כי מצה הוא בה' וה' הוא במילוי ה"ה כי בחי' ה' הוא בחי' מל' והמילוי ה' מרמז על בחי' מל' בעצם שהוא בהעלם תוך בחי' מל' המחי' כו', ובפסח הי' התגלות בחי' זאת מצד עצמו כי אין אתעדל"ת מגעת לשם כנ"ל, אך הכנה הוצרך להיות לזה שיהיו כלי מוכן לקבל, וענין ההכנה הוא מצה זו שאנו אוכלים שהוא בחי' לחם עוני בחי' שפלות לבד, זה הי' הכנה להיות נגלה עליהם ממ"ה בכבודו ובעצמו. וזהו על שום מ"ה בחי' מה בעצם וכמו שאמר משה בואנחנו מה, שהי' בו גילוי אוא"ס בחי' מה בעצם. וזהו מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות שהוא בחי' לחמא עניא הנ"ל בחי' קטנות כנ"ל הוא הכנה להיות נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו כנ"ל וד"ל.