כה

תענוג למלוכה וכן ע"י ביטול המלאכים כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים עי"ז מעוררי' תענוג ורצון למלוכה, כמ"ש כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה וכמ"ש גבורי כח עושי דברו כו'. ובזה יובן מה שחיות העולמות הוא דייקא מבחי' מל' מפני שאין מלך בלא עם ולא משאר מדו' שהוא ג"כ לזולתו. הטעם הוא כנ"ל כי כל המדות התענוג אשר בהם הוטבע בהם וא"צ לעוררם כלל ורצון המאציל הי' שיהי' תלוי מצד ביטול התחתונים שהם יעוררו התענוג, וזהו בבחי' מל' דייקא כנ"ל וד"ל.

וכעת י"ל ענין פסח שנאמר ובמורא גדול זה גילוי שכינה, כי הנה כתיב המלך המרומם והמתנשא מימות עולם שיש בחי' מל' המתנשא בכל עולם לפי ערכו, כמו למשל מלך ב"ו שכפי ערך הביטול של עבדים ככה הוא ערך ההתנשאות. וענין ובמורא גדול הוא בחי' התנשאות אשר בעצם אשר אין שייך עליו לומר גם בחי' מקיף ארבע עולמות בשוה, כי בחי' מקיף ד' עולמות כו' הרי הוא מקיף את ד' עולמות עכ"פ, אבל בחי' התנשאות אשר בעצם לא שייך עליו לומר גם בחי' מקיף לד' עולמות, והוא ענין אוא"ס שקודם הצמצום כמארז"ל קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. וזהו ובמורא גדול. כי יש ב' בחי' מורא ויראה, יראה היינו כשנתקבל היראה במקבלים כי יראה הוא בחי' נוק' ויש בזה חילוקי מדרגו' לפי אופן ההשגה שבמקבל, ומורא הוא בחי' דכר היינו ממי שמתייראים. וזהו ענין מורא שהוא משפיע כל מיני אימה, ובפסח הי' בחי' דילוג מן בחי' התנשאות בעצם בחי' מורא גדול, וההלבשה הי' בבחי' מצה הנק' לחמא עניא, כי לחם הוא בחי' ההשגה מצד הטעם ודעת משא"כ לחם עוני הוא בלי דעת כלל. כי הנה כתי' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו' שלא הי' בהם שום השגה באלקות ואעפ"כ יצאו ממצרים טף ונשים ת"ר אלף רגלי שלא רצו להשתקע בנו"ן שערי טומאה כו' והוא הנק' שפלות ובושה מקמי קוב"ה והוא בחי' יראה תתאה לבד זהו הכנה לבחי' התנשאות בעצם. וזהו ובמורא גדול זה גילוי שכינה, כי שכינה הוא בחי' מל' וכתי' אני ראשון ואני אחרון שבחי' מל'