כב

מל' הוא בחי' התנשאות כמ"ש ה' מלך גאות לבש שהוא היפך ההתפשטות, נמצא שההתנשאות וההתפשטות הם שני הפכי' בתכלית ואיך אפשר שבחי' מל' יחי' את כולם.

אך הענין יובן עפ"י הקדמה א'. כי ידוע שיש ב' בחי' מציאות ומהות, וענין מציאות ומהות יובן עפ"י הידוע שכל הנביאים הוא בנו"ה כמו יחזקאל השגתו בנו"ה דיצי' וישעי' בנו"ה דבריאה ומשה בנו"ה דאצי' וגם בהשגתו בנו"ה כתי' וראית את אחורי ופני לא יראו. ורשב"י הי' מדבר בענין עתיק ואריך וא"ק וטה"ע כאלו ראם ממש ובודאי משה הוא גדול מרשב"י והשגת משה לא הי' רק בנו"ה אשר לבר מגופא וגם במדו' לא הי' משיג ורשב"י הי' משיג למעלה מעלה כנ"ל. אך הענין יובן עפ"י הנ"ל שיש ב' בחי' השגת מהות ומציאות כמו ענין מבשרי אחזה אלוה, כי אנו רואים שיש באדם שכל ומדות והנה כתי' בצלם אלקי' עשה את האדם, לכן כיון שאנו רואים שיש בנפש בחי' חכמה אזי יודעים אנו שיש למעלה בחי' חכמה אלקי', וכשאנו רואים שיש בנפש בחי' חסד בפו"מ להטיב לזולתו אזי בודאי למעלה יש ג"כ בחי' חסד. והנה באמת בחי' חכמה אשר בנפש הוא לא מיני' ודוגמתו לגבי חכמה העליונה ולא שייך לומר שבחי' חכמה עליונה הוא בבחי' רוחני' מאד וזו באה בהגשמה ועכ"פ היא מעין מעט מחכמה העליונה. או לומר שבחי' חסד שבנפש הוא מעין ודוגמא דדוגמא מבחי' חסד עליון שהרי אנו רואים שמחכ' העליונה נעשה התהוות כמ"ש כולם בחכמה עשית ומחכ' שלמטה באדם לא נעשה שום התהוות וגם מבחי' דיבורו של הקב"ה כתי' בדבר ה' שמים נעשו שלא דיבורו כדיבורינו, וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והנה זאת ידוע שהמקור לחכמה אשר למטה בגשמיו' הוא חכמה דאצי' שהוא המקור למקור עד שע"י