יח

דבר יש חומר וצורה בחי' אור וכלי, וגם כאן יובן זאת שבחי' אור היינו ההרהור והתשוקה לאיזה דבר הוא בחי' אור וחיו', וגוף המעשה שמשתוקק לה הוא בחי' הכלי וחומר ולכן הרהורי עבירה קשים מעבירה. והנה כתי' מוריד שאול ויעל וצ"ל הטעם ממ"נ אם הוא חייב גיהנם מפני מה כתי' ויעל דמשמע שאינו רק לפי שעה בלבד מורידי' אותו ותיכף ויעל. אך הענין הוא כנ"ל שע"י הרהור נותן כח וחיו' אלקי בחיצונים אך ע"י תשובה במרירות עצום אזי לוקח מהם החיות הנ"ל וצריך לירד בגיהנם לפי שעה להעביר הלכלוך מהרשימו הנשארת. וזהו אם עולה קרבנו שאדם כי יקריב מן הבהמה קאי על שבחי' נפש הבהמי' יהא נעשה בחי' אדם היינו שהשכל והמדו' של נפש הטבעי' לא יהיו בהבלי העולם רק יהפך לה', משא"כ ואם עולה קרבנו קאי על מה שכבר השכיל ונתאווה בעניני תאוות עוה"ז ליקח החיות הלז מידי החיצונים ויעשה מרע טוב ע"י מרירות כנ"ל וד"ל.

מן הבקר ומן הצאן תקריבו כו', הנה בקר וצאן הוא בחי' גבו' וחסדי', בקר הוא בחי' גבו' כמ"ש פני שור מהשמאל כו' וצאן הוא בחי' חסדי', והענין יובן עפ"י משל אב המייסר את בנו בכדי שילך בדרך הישר ויש בזה ב' אופנים, הא' הוא בבחי' גבורות היינו בתוכחות מוסר או ע"י שבט מוסר עד שיהא לבו נשבר בקרבו ואחר שכבר נשבר לבו בקרבו אזי מקרבו בימין וחסד ורחמים עד שפועל מאתו מה שרצה לפעול. וכמו"כ יובן זאת בעבודת ה' כי הנה כתי' כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, וכמאמר הזוהר אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' היינו שמבטשין לי' בענין הפרנסה או שמעוררים עליו שונאי' וכמ"ש תיסרך רעתך, ולא זו בלבד אלא גם בענין אלקות מורידין אותו למטה כדי שישוב אל ה' בצר לו ועי"ז יתעורר עליו רחמים וחסדי' למעלה. וזהו ענין בקר וצאן הנ"ל והוא ענין תשובה ותפלה הנ"ל, שבחי' תשובה הוא שמעורר ר"ר על שרש נשמתו בחי' מזלא והוא הנק' בחי' כח