יז

בלב באותה האהבה והתשוקה שהי' בתאוות עוה"ז אזי נהפך להיות אהבה לאלקו' וכן במעשה כו'.

וזהו אדם כי יקריב מן הבהמה היינו שמבהמה נעשה בחי' אדם וצריך להיות זה בג' בחי' דייקא שהוא אותיות אד"ם, אל"ף הוא בחי' מחשבה כי אלף הוא בחי' פלא שהרי המח' עדיין בבחי' סתימות שלא נודע לזולתו לכן המח' מכונה בשם אל"ף, והוא ענין ההתפעלות אשר במח' שכלו כי הרהור בעלמא במח' לא עביד מידי, כי אין הפי' שמע ישראל בחי' שמיעה בעלמא רק שיתפעל במח', אך עדיין לא יצא י"ח בזה הגם שבמח' יש ג"כ בחי' הסכם היינו אחר שהתבונן במחשבתו ונתפעל מאלקות נשאר אצלו ההסכם במח' להיות סומ"ר כו', אך מאחר שהוא בבחי' סתימות לא יתקיים הרשימו על כל היום להיות סו"מ וע"ט רק אחר שעה יפול בעניני עוה"ז והי' כלא הי' וכמ"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה כו', רק צריך להיות בחי' ד' ג"כ והוא שיתפעל בלב כמ"ש ואהבת בכל לבבך דייקא. ובחי' מ' היינו בחי' המעשה בפו"מ כי זה העיקר כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והוא ענין בכל דרכיך דעהו, היינו להיות דבר אלקות יקר בעיניו מאד כמו בהגיע לידו איזה מ"ע, ולהיפך להתרחק מתועבת ה', והוא הנק' בחי' הליכה כמ"ש אחרי ה' תלכו וכמ"ש לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים שהוא בחי' סו"מ וע"ט בפו"מ שהוא העיקר וכמ"ש ואת כל היקום אשר ברגליהם, כמו הרגל שהוא נושא את הראש עד"מ. וזהו אדם כי יקריב מן הבהמה שההקרבה מן הבהמה שתעשה אדם צ"ל בג' בחי' דייקא אד"מ כנ"ל.

ואם עולה קרבנו כו' הוא בחי' אחרת, כי ידוע שעולה באה על הרהור הלב כי ידוע שהרהורי עבירה קשים מעבירה. והטעם כי הנה ידוע שבכל