י

ובזה יובן ההפרש שבין נשמות ישראל לנשמות הגרים, כי נשמת ישראל שרשם בבחי' אמת כמ"ש חותמו של הקב"ה אמת וכתי' בצלמינו כדמותינו וכמאמר איהו אמת ואיהי אמונה היינו שבלב ישראל נתקבל בחי' אמיתי' אוא"ס כמו שהוא בחי' שלימותא דכולא משא"כ נשמת הגרים שאינם רק בבחי' קוין כמאמר תחת כנפי השכינה כמשל הכנפיים שיש ב' כנפי' ימין ושמאל כמו"כ נשמת הגרים שהם מישמ]ע[אל ששרשו מבחי' מותרי החסדים עולה אל קו הימין חח"נ, וגרים מאדום שהם מבחי' גבו' עולי' לקו השמאל בג"ה. וזהו ענין בקשת רחב ונתתם לי אות אמת להחיות אבי ואמי, היינו שביקשה שימשיכו לה נשמה ישראלית מבחי' אמת דייקא כנ"ל, ולא כנשמת הגרים שהם מבחי' קוין שאין נק' אמת רק בקשתה שימשיכו לה מבחי' אמת דייקא, והטעם שאות וי"ו נק' אות אמת מפני שהוא הולך ומתקצר בלתי נטי' לימין ושמאל רק כמו שהוא בראש כך הוא בסוף כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה כי הנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' כמו שבמדת הגדולה יש הארת אלקי, כמו"כ במדת הגבורה אך שאין נק' שלימות מפני שהם שני הפכי', אך בבחי' ת"ת שורה בחי' שלימותא דכולא מפני שהוא בחי' שלימות כו' כידוע. ולכן דורו של אנוש היו ניזונין בחסדו של הקב"ה כו'. כי שית אלפי שני דהוי עלמא אלף ראשונה הוא מבחי' חסד כמאמר יהי אור, לכן היו ניזונין בחסדו כו' הגם שאינם ראויים עפ"י מעשיהם מ"מ היו מושפעים כל טוב, כי כן הוא מדת החסד להיות מטיב לרעים כמו לטובים. ובאלף השני הי' מבול כי אלף