ט

דעת שהוא קו האמצעי בשם אמת. כי ידוע שאמת הוא ראש תוך סוף, דהיינו שכמו שהוא בראש כך הוא בסוף. משא"כ קו הימין חח"נ אינו נק' אמת שהרי קו השמאל סותרו וכו'. וזהו פי' אמ"ת אמיתי' הדבר אשר לא ישתנה ולא יופסק. וכמו"כ יובן בעבודת ה' בתפלה שאם הי' אצלו המרירות והחדוה לאמיתתם ועבר תוך כולם בשוה אזי הרשימו הנשאר על כל היום מתקיימת, משא"כ אם לא עבר בתוך כולם לעומק אזי הרשימו אינה מתקיימת, כי עד ארגיעה לשון שקר כתי'. ולהיפך שפת אמת תכון לעד. וא"א להיות נקבע בנפשו בחי' אמת בלתי אם ישמע בנפשו ב' הדעות הפכי' שהוא בכי' וחדוה וד"ל. כי בחי' אמת הוא בחי' אמצעי וכל אמצעי הוא אחר שישמע ב' הפכים כנ"ל וכמארז"ל על שאול שהמית את הגבעונים ועל שלא נספד כהלכה, הרי תובע עון שאול על שהמית כו' ותובע ג"כ עלבונו על שלא נספד כו' שהוא בחי' התכללו' חו"ג כנ"ל. וכמו"כ יובן ג"כ במדות בלב בחי' חו"ג שהמה שני הפכי' בתכלית, שמדת החסד הוא למחול על כל דבר פשע ועון הגם שהוא נגד רצונו אינו מדקדק עמו כלל עד שגם הר נדמה לו כחוט השערה, ומדה"ד הוא להיפוכו דהיינו לדקדק אפי' כחוט השערה ממש באותו דבר עצמו, שמתחלה כשהי' במדת החסד לא שם לבו כלל לזאת וכשהוא נתמלא דין אזי מאד חרה אפו ע"ז. נמצא שבחי' חו"ג הם שני הפכים בתכלית ובחי' הממוצע הוא בחי' ת"ת שהוא בחי' רחמים, כי דת"י הוא קו האמצעי היינו שבשכל בחי' דעת הוא הממוצע ובלב בחי' תפארת הוא הממוצע, היינו אחר שכבר יחייב מדה"ד לחייבו מיתה אזי כאשר יבא הדבר לפסוק למעשה אזי יפטור מצד הרחמנות, כי הגם שחטא ומדה"ד מחייב אותו מ"מ הרחמנות גדול עליו מאד. וההפרש אשר בין בחי' רחמים לבחי' חסד הוא שבחי' מדת החסד הרי קו השמאל בג"ה סותרו לגמרי ויחייב היפוכו משא"כ מדה"ר לא יסתור לו מדה"ד שהרי הוא אחר מדה"ד ומ"מ יפטור מצד הרחמנות, והגם שלענין הלכה למעשה שניהם שוין, אך ההפרש הוא כנ"ל שלמדת החסד יש היפוכו המנגדו משא"כ למדה"ר, כי הגם שחטא וראוי לעונש עפ"י מדה"ד, מ"מ מצד הרחמנות יכופר עון. והנה מכל הנ"ל יובן שבחי' אמת הוא קו האמצעי הכולל שני הפכים יחד.