ז

אינו מובן עפ"י פשוט כי הוא קאי על הנשמות כמו שהם למעלה אחוזים וקשורים בעצמות א"ס ולכן כתוב בא' רבתי כי הוא רומז על בחי' אנכי מי שאנכי והוא בחי' עצמו' התענוג הפשוט שבנש"י בשרשם, משא"כ הכא בויקרא כתי' א' זעירא שרומז ג"כ לבחי' אנכי אבל הוא בהסתר והעלם מטעם דקאי על נשמות שבגופי'. וזהו מ"ש התם כללא דדכר ונוק' כמו עד"מ בגשמיות שהדכר בעצמו אינו מוליד רק כשמתייחדים דכר ונוק' כחדא שהוא בחי' שלימות אזי ישרה בו בחי' שלימותא דכולא כמאמרז"ל שלשה שותפין כו' הקב"ה נותן בו נשמה. וכמו"כ יובן שכעת שהנשמה היא בתוך הגוף בחי' מ"ה וב"ן דכר ונוק' ומ"ה מברר ב"ן ולא נשלם הבירור עדיין בחי' אנכי הוא בבחי' הסתר, משא"כ בד"ה דקאי על נשמות שהם לאחר הבירור כתי' א' רבתי שיהי' גילוי אנכי. וזהו כללא דדכר ונוק' היינו לאחר שלימות הבירור יתגלה בחי' שלימותא דכולא כנ"ל וד"ל. אך מי הוא הגורם שיהי' נמשך בחי' א"ס בגילוי בחי' א' רבתי הוא א' זעירא דהאידנא, כמו עד"מ מלך שמולך על מדינות רבות אזי בודאי צריך שיהי' לו רצון למלוכה ליתן כתר מל' בראשו. והנה כשהמלך סגור בהיכלו לפני ולפנים וכתר מל' בראשו אז יקרא מלך רב וכאשר המלך הולך ברחוב העיר ומראה עצמו לעין כל אזי נק' מלך זוטא הגם שכולם בטילים אצלו. כי באמת הביטול הזאת מפחותי ערך כאין נגד עצמו' המל' אך מי הגורם להיות נק' מלך רב, הביטול של עבדים דייקא שנק' אז מלך זוטא הם הגורמים להיות נותן כתר מל' בראשו גם כשהוא בהיכלו. כמ"כ יובן הענין הנ"ל שמחמת א' זעירא דכעת היינו שהנשמה היא בתוך הגוף ומקיימת תומ"צ הגם שבאמת הוא דבר קטן כי הרי א"א שישכון אוא"ס בבחי' גילוי מאחר שעכ"פ הנשמה מלובשת בגוף גשמי ומלך זוטא יקרא, מ"מ הוא הכנה לעתיד שיתגלה בחי' תענוג הפשוט אנכי מי שאנכי בחי' אלף רבתי כנ"ל וד"ל.