ו

ומשכן עם כלים להשראת אלקות אך לא הוה בשלימו משום דמשכנא באתר אחרא משא"כ בארעא קדישא תמן שלימותא שהי' בהם בחי' גילוי אני אבל באתר אוחרא הגם שהי' משכן ומזבח לאו איהו בשלימו. וכמו"כ יובן הענין בעבודת ה' שענין המזבח והמשכן ישנו בפרט בכל נפש מישראל כמ"ש ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם דהיינו מה שהנשמה ירדה בתוך הגוף לברר את נפש הבהמית, וכידוע שהוא בחי' מ"ה וב"ן ומ"ה מברר ב"ן ונמשך על ידו בחי' הארת א"ס זהו נק' משכן אך מאחר שהנשמה בתוך הגוף היא, אינו נק' שלימא ואינו נמשך בחי' אלקות בגילוי גמור רק הוא בהעלם והסתר. וזהו ענין א' זעירא שא' הוא רומז לבחי' אנכי והטעם שהוא זעירא מפני שהוא בבחי' הסתר משום דמשכנא באתר אוחרא. וכמ"כ יובן בנש"י מטעם שירדו בגופי' לברר אינו מאיר בחי' א"ס בגילוי כמו שהוא רק נמשך ע"י תומ"צ שלהם בבחי' העלם והסתר וזהו א' זעירא וד"ל.

וצ"ל ענין ויקרא אל משה שכתוב אחר עשיית המשכן שהביאו אותו אל משה. כתי' ויקרא אל משה, וצ"ל מפני מה לא ירד משה אל המשכן רק הביאו אליו המשכן. הענין מבואר בזוהר משל למלך שעשה פלטרין למטרוניתא וצוה המלך סדר ואופן דירתו ואמר ערסא יהי' בדוך פלן תמן מיכלא תמן מישתא ואחר כלות מעשה הבנין הביאו ציורו להמלך בכדי שיראה שטוב עשו וישרה בו. כמ"כ יובן הנ"ל אחר שעשו המשכן עם כל כליו כאשר ציוה ה' אזי הביאו אל משה לראות שטוב עשו. ויקרא אל משה כי משה הוא בעלה דמטרוניתא שע"י ישכון אא"ס, ומה שכתוב בא' זעירא הטעם מבואר לעיל מפני דמשכנא באתר אוחרא וכן לדורות הוא מפני שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות שלא נמשך בחי' א"ס בבחי' גילוי רק בבחי' העלם.

וכעת צ"ל הקושיא מאי שנא הכא ומאי שנא התם, היינו שהכא כתי' א' זעירא ובד"ה אשר הוא סוף תנ"ך כתי' א' רבתי. אך הענין שד"ה קאי על נשמות כמו שהם בשרשם אחר הבירור כי כל הנשמות אשר מאדם הראשון עד משיח כלולים בדברי הימים כי אד"ם הוא אדם דוד משיח ולכן