ה

הוי' כו' כנ"ל וז"ש ועבד הלוי הוא, הוא דא עתיקא שעבודת הלוים הי' בשיר דייקא והשיר הוא מחמת ההשגה והגם שהשיר הוא ענין ביטול מהכלי אשר לא לפי ערך ההשגה אך הטעם הוא כנ"ל שהתגלות עתיק הוא בבינה דייקא, וז"ש אהי' אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה פי' אנא הוא בחי' פנימי' עתיק מתגלה בבינה דייקא וכמ"כ ידוע בפי' אשר שהוא בחי' התענוג אשר בבינה והם אותיות ראש כנ"ל, ובכ"ז יובן בחי' אותיות רברבין שהוא גם בבחי' עצם התענוג המלובש בבינה כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן הענין שבכל התורה הוא אותיו' בינוני' כי ידוע שאורייתא מח"ע נפקת והתורה עצמה היא בחי' מדות כי כל התורה הוא כשר פסול כו' בחי' מדות ושרשה מבחי' חכמה לבד, אך במקומות מיוחדי' כמו ג' דוהתגל"ח ב' דבראשית יש אותיות גדולים המרמזים על שרש ומקור התורה מעצמו' התענוג הפשוט. אך עכ"פ הקושיא עדיין במקומה עומדת הכא א' זעירא אמאי שהלא בפ' הקודם כתי' שעשו את המשכן והביאו אותו אל משה וראה שעשו כאשר צוה ה' ויברך אותם משה שהי' בתכלית העילוי וכמ"ש וכבוד ה' מלא את המשכן ואח"כ כתי' ויקרא אל משה באלף זוטא, וגם זאת לא יתכן שהרי כל התורה ניתנה ע"י משה וכל התורה היא אותיות בינוני' ואיך שייך לומר שבחי' א' זוטא קרא למשה הגבוה ממנו במדרגה.

אך הענין הוא כמ"ש בזוהר דהקריאה לאו איהי בשלימו משום דמשכנא באתר אוחרא הוה ושלימא לא הוה אלא בארעא קדישא הגם שהי' מזבח

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.