ג

ויש בו בחי' אחרונה שבעצמו' המאציל כו' ואני ראשון הוא בחי' אחרונה שבא בבחי' גילוי כו' ואנכי הוא בחי' אחרונה שבמאציל שאינו בא בגילוי לעולם אלא הוא לעולם בבחי' סתימות רק במת"ת כו' כנ"ל וכמו"כ באני אחרון שהוא בחי' רצון לבריאה וכו' יש בו ג"כ בחי' אנכי המרומם והמתנשא בכל עולם לפי ערכו ונק' כתר מל'. והנה לפ"ז יובן שכמו שבאני יש ב' בחי' הא' כשהוא בבחי' רוממות ונק' אני ראשון וכשהוא בבחי' שפלות בבי"ע נק' אני אחרון כמ"כ באנכי יש ב' בחי' אלו, אנכי ה' אלקיך קאי על בחי' אחרונה שבעצמו' ואנכי ארד הוא הוראה על כל זמן הגלות שהגם שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני וקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא היינו שחכ' ומדות נסתלקו אבל בחי' אנכי לא נסתלק כי היא הנותנת מטעם שהוא בחי' המתנשא והמרומם כו' וכמ"ש עמו אנכי בצרה בכל צרתם כו' שיקראני ואענהו הוא שע"י העלא' מ"נ גורם המשכת מ"ד אבל עמו אנכי בצרה קאי על בחי' אנכי מי שאנכי שאין אתעדל"ת מגעת לשם כלל כמ"ש טרם יקראו ואני אענה אלא שהוא בבחי' הסתר והעלם כו' וד"ל.

וכעת י"ל בענין א' זעירא דויקרא אם קאי על בחי' אני או על בחי' אנכי, להבין זה צריך להקדים עוד כי ידוע שיש אותיות רברבין ואותיות בינוני' ואתוון זעירי', פי' אותיות רברבין היינו מה שנמצא בתנ"ך באיזה מקומות פרטיי' כמו ב' דבראשית טי"ת של ותרא אותו כי טוב הוא וכמו א' דאדם שת כו' בד"ה ואותיות בינוני' היינו כל התורה כולה ואותיות זעירי' הוא כמו א' דויקרא, וענין אותיות הוא ענין הגבלה, אותיות רברבין הם בבחי' רצון כי הרצון עצמו הוא רצון פשוט אך כשנמשך הרצון בגילוי לדבר פרטי שרוצה בו כמו עד"מ שרוצה לבנות בנין אזי האותיות הללו מגבילים להרצון באופן מיוחד כי לפעמים הוא רוצה באופן זה ולפעמים באופן אחר כו', ואותיות בינוני' הוא אותיות השכל ואותיות המדות כי השכל עצמו הוא היולי ופשוט כולל כמה מיני השכלות אך כשהשכיל דבר פרטי אזי האותיות של הדבר ההוא מגבילות השכל על איזה אופן שהשכיל וכן מדות כמו עד"מ מדת האהבה הוא כח היול"י וכשהאהבה מלובשת באיזה דבר פרטי אזי האותיות