קפד

בבכי' ולהפך בהתענג על ה' בעונג נפלא ביותר. הרי חיות עונג בשרי זה מגיע לבחי' עונג העצמי' שביחידה כו', והוא התפעלות לב בשר שלמטה מן הדעת ג"כ כמ"ש ואני בהמות כו' כאשר הוא בבחי' התמימות דוקא שאז הוא בלי הרגש עצמו כלל וכלל ואז לא יחשיך לו חומר גופו בזה כידוע ברור בתמימים אמיתי' הנאמנים בלב ונפש עד כלותם ממש מבלי ידעו וירגישו בעצמם שום דבר מה כו'. וזה המין שכיח בפשוטים יותר מבמבינים וחכמים רק שחלוקים במדריגות שונות באמיתת הדבר, ומשכיל עד"ז ימצא הכל ברור כשמש כו' וד"ל.

ואחר כל הדברים והאמת האלה בכל מיני חלוקי המינים הנמצאים באנ"ש, כ"א יכיר את מקומו ומדריגתו וישגיח על עצמו ולא יטעה א"ע לילך בגדולות ממנו. כמ"ש מי יעלה כו'. ואם לא יעלה מסתמא לא ירד ואיש את רעת רעהו לא יחשבו וגם לא יקנאו במעלתו וטובו כי לכ"א יש לו מקום מיוחד והקנאה עושה תערובות קשה בכל דרכיו כו' רק כ"א יעשה כפי מה שהוא בעצם (נא[טירליך ניט נא]ך גימא[כט), וכשיהי' פנאי יש הרבה לדבר בתוכחת מגולה במנהגים רעים וקשים הנמצאים באנ"ש שנסתעפו מימים רבים מסיבות הטעיות ולכל העם בשגגה ה' יכפר בעד שארית [ה] פליטה הנמצאים לבקש קרבת אלהים כו'. וגם יש הרבה לדבר בעיקר ענין מצות עסק התורה לשמה בכמה אופנים שונים אשר זה נעלם גם מרוב מביני מדע ומכש"כ מן הנערים