קפב

והכת החמישי מאותן שמאיר בנפשם מבחי' יחידה שהוא בחי' העונג והרצון הפשוט העצמי שלמעלה מן הכוונה והטעם שבמוחו כו' כנ"ל במדריגה החמישי' דנה"ט ומלובש בזה התפעלות עצמיות דיחידה שבנה"א, ע"ד שאמר רשב"י בי' אחידא כו', וע"ז נאמר ואתם הדבקים ממילא כו' כנ"ל באריכות. הנה הגם שמדריגה זו לא שכיח גם באחד מעיר כו'. רק אפשר מצד הארה דיחידה בהעלם בניצוץ בכ"א מישראל כנ"ל, שיוכל לבוא לפרקים גם בגילוי קצת בשעה שמתפעל בעונג הנ"ל (הנק' קוועל שבמוח) שיבוא לכלל עונג הפשוט העצמי שלמעלה מן הטעם לגמרי, רק שלא יהי' נקבע בנפשו, כ"א במעט רגע ומיד מסתלק מצד העדר הכלי לזה מפני חומר הגוף כו'. ויש בזה רבים מאד המטעים את עצמן ונדמה להם בקל שמתענגים בעונג זה הפשוט כו' וא"צ לדבר בהם כלל, כי דמיונות שוא הוא לגמרי הבאה מרתיחות הדמים וקלקול עצמי בכלי המוח הנקרא שקר עצמי (בל"א איין גינא[רטער מענש בטבע דוקא), שאין לזה תיקון לעולם כידוע. ומסתעף מזה שקר ודמיון שוא כ"כ עד שנדמה [לו] שנסתלקה נפשו (הנקרא אויס גיין) ולא יוכל לעמוד בגופו כו'. וגם יראה חזיונות מבוהלות ונוראות כו' ובשוטים כאלה א"צ לדבר. ואמנם דבר השכיח בזה גם במביני מדע שאינם מטעים א"ע, הוא בא מצד תערובות התפעלות הלב בזה כאשר יתפעל בנקודת לבו שלמעלה מהטעם כו' ויתערב בבחי' עונג דיחידה המאיר במקצת כנ"ל, הנה אז ידמה לו אמיתית בהתפעלות העונג הזה הפשוט כו'. וסימנו שבא במורגש בלב בשר וידמה לו שזהו מ"ש כלה שארי