קפ

שיש לו גוף, ואין זה סתירה לענין זה כלל כידוע). וגם בזה מינים רבים שונים חלוקים באופן עומק השפלות, כי יש מטעים את עצמם בזה שנדמה לו שפלות אמיתי' כו', וכל אחד ידע וישגיח על עצמו וימצא א"ע בטעות אם ירצה לראות על עצמו ולא למחול לעצמו מצד אהבת עצמו כו' (הוא הנק' נא[רין זיך). ועוד מסימנים טובים לאמיתת הביטול והעונג האלהי שבכוונה הנ"ל (הנק' קוועל גדול) הוא בחי' ההמשכה של הנפש כל היום אחר קרבת אלהי' במעשה דוקא, וימאוס בהבלי עולם לילך פנוי בלב ומוח עד שייצר לו מאד בביטול שיחת הילדים והוללות הנהוג בזמן הזה (הנק' ער קלע(ט זיך זייער און ציט זיך צו אלקות תמיד במחשבה עמוקה מאד, או ללמוד נגלה או נסתר בדיבור וכה"ג). ועוד סימנים במיעוט תענוגי עוה"ז בכבוד ולבוש ומאכל טוב וכה"ג בשאר תאוות גסות מעשה בהמה (בל"א דיא וועלט איז ניט קיין עיקר לעבין) (ובלשון הזוהר שדי מילי דעלמא בתר כתפוי כו') (בל"א זיין לעבין איז דער עיקר אין קרבת אלקים באור תורה פנימית וחיצונית כו') וגם בעסקו במו"מ אינו אץ להעשיר כ"א רק ההכרח ולא יהי' כל עומק לבבו במס"נ במו"מ כי הן ולאו [יכול לבא ל] השתוות אצלו וישליך על ה' יהבו כו' (כמשי"ת בארוכה בקונטרס מיוחד בענין עסק הפרנסה כו'). ולהיפוך מי שהילוכו מבחוץ בענין כוונה הנ"ל מיד שיעסוק במו"מ יבוא להיפוכו לתכלית עומק הרצון בכל נפשו במדריגה כזו ויותר מזה במו"מ. וכשחוזר וניעור ה"ז הענין רחוק מאד אצלו וצריך להתייגע עד שיתקרב כו'. והאריכות בזה אך למותר כי מיעוטא דלא שכיחא הוא והמעט אשר היו ראויים לזה נפלו מכמה טעמים וסיבות, אם מצד עומק לבם ביותר