קעט

בהתפעלות אלהו' מזולתו, אבל גופו דנפש הטבעי' דקה יותר בבחי' ביטול והעדר הרגשת עצמו כ"כ. והסימן הוא בדבר שבממון וכל בחי' לגרמי' שיוכל להפקיר א"ע, וכן כל הטוב שעושה בלתי מורגש בעצמו שעושה דבר מה כו'. ומי שנשמתו וגופו ממקום עליון ביותר כל טוב האלהי יצלח בידו כי ה' אתו להיות כלי מוכן לכל כי כל הכלים שלו בבחי' ביטול שזהו העיקר כו').

והיותר עליונים בסוג זה המה הישנים שקבלו בנפשם כל טעם מר עד הנפש על דא"ח, וגם בהתפעלותם במוח אינם מכוונים להגיע למדריגה או להנאת עצמן כ"א קרבת אלהים יחפצון מצד עצמ[ו] , והכוונה לעומק ורוחב הוא לתכלית האמת (בל"א ניט גינא[רט בתכלית כו') אזי הוא נקרא עונג האלהי שבכוונתם האמיתי' אשר ה' שוכן בזה בכל חד לפי ערך טהרת עומק הכוונה האלהי' (הנקרא איין טיפע צו טרא]גינקייט באמת לאמיתו). וסימנו שאח"כ יבוא לכלל שפלות אמיתי' (הנקרא נישטיקייט ער איז נישט בעצם ניט גימא[כטע נישטיקייט ע"פ חשבון פחיתת עצמו כו'). וע"כ לא יתפעל בשום אופן מן הביטוש (הנקרא שאר) ואינו מרגיש זה כלל כי נבזה בעיניו נמאס באמת מפני שאין לו מצד עצמו כלום, וזהו היפוך ההתנשאות (רק מבזיונות פשוטים מתפעל מפני

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.