קעח

(הנקרא ער איז מלא וגדוש פול זייער פון דעם גופא) וידמה לזולתו כבהמה ממש ויבוא לכלל התנשאות עצמו בבחי' הפנימית בבחי' [ה] תמימות בלתי נודע לו באמת, כי שפל בעיניו לכאורה ונבזה ובטל ביטול עצמי כנ"ל. ולהיפוך הוא שזהו תכלית הגסות האמיתי' (ער הא[לט פון זיך באמת, זיין אורט קען ער ניט צו נישט מא[כין ח"ו). והמופת לזה כשיבטשוהו בבזיון (הנק' שאר) מתפעל ביותר עד שיחלה כו'. הרי יצא דבר והיפוכו, כי גם באותה השעה מוטעה הי', והי' להיפוך שרצה להגיע למדריגות הביטול כי לא יחסר לו רק זה וכה"ג. ומזה מסתעפת ריבוי תאוות הרבנות בנערים להשפיע לזולתו [רק] בטעות שמטע' א"ע שמכוון לטובת זולתו כו'. וחולי זה מצוי ברוב הילדים היינו הענוגים והרכים אשר לא טעמו היטיב מטעם מרירות האמיתי' מ"ש הטבעיות (הנק' צו ברא]כינקייט) ומפני גדילתם במעט זמן להגיע לתכלית ההתפשטות בחכמת האלהי' כידוע, והרוב הוא מסיבות תערובות הקשה בנה"ט שהמשיכו לו אביו ואמו בהרגשת עצמיות' שהוא רע שבנוגה כידוע. ע"כ בכל דבר גם בענין אלהי לא ימלט מזה כו'. וזהו סיבה כלליות (ויוכל להיות שיהי' לו נשמה גבוה מזולתו, וגופו דנה"ט ממקום נמוך יותר, ע"כ התפעלות עצמיות דאלהי' יש בו יותר, אבל בלבושים דנוגה דגופו הוא בחי' מורגש יותר, ולהיפוך יש שנשמתו נמוכה ורחוק ערכו