קעו

בישולו נעשה רך וראוי לאכול (בל"א עס איז גוט איבער גיקא]כט כו') ונקרא לב בשר, משא"כ כשלא נתבשל כ"צ הוא קשה כו' (בל"א רויע פלייש כו') וזהו שבדק ר"ע לתלמידיו כידוע וד"ל. ועוד סיבה לזה יותר מצוייה והוא מלבד ריחוק התפעלות הלב מן המוח, הנה הוא בא ממיעוט לב נשבר הנ"ל (הנק' צו ברא]כינקייט כו') שכאשר טבעו בלב נשבר אזי חיות נפשו ולבבו מההתבוננות חזקה ביותר, וזהו בדוק ומנוסה שכל מי שלבבו נשבר ובשפלות הלב ביותר (הנק' נישטיקייט בייא זיך בתכלית כו') יותר תתקיים התפעלות לבו באמיתת יותר להיות לאור וחיות לכל אשר ירצה בעבודת ה' כל היום בתו"מ וכה"ג. וגם במילי דחסידות עצמו כל השפל ונבזה בעיניו ויותר בלבו דוקא אזי לבו כלי מוכן להכיל יותר התפעלות אלהי שמן ההתבוננות, וע"ז נאמר שפת אמת תכון לעד ולהיפוך עד ארגיעה לשון שקר כו'. והוא בחי' מ"ש ההיולי הנ"ל (הנק' אשענצייע טובה) שמתפשטת בכל פרטי הדברים כנ"ל אם בהתבוננות ואם במדות שבלב ואם ברצון ותענוג כו' הכל הולך אחר המעמיד והמקיים והוא בחי' לב נשבר האמיתי הנ"ל כידוע ברור כשמש גם בגדולי עולם. וזהו פסק המשנה דאין מתפללין אלא מתוך כובד ראש והכנעת הלב דוקא כי רם ה' ושפל יראה דוקא וד"ל. (ועוד יש סיבה להסתלקות האור בלב במעט רגע מסיבת עיפוש האויר מתאוות לבו הרע כו'. כמשל האור באויר עכור שאינו טוב, ולהיפוך בחי' אויר זך [שבלב] שבא מטהרת הלב ופרישותו מגשמיות עוה"ז גם מהוללות וכה"ג ויסודו היינו ענין לב נשבר הנ"ל וד"ל):