קעא

בהתקשרות עוז ותעצומות להיות חי בהם ממש (הנקרא לעבידיקייט בנפש ולהיפוך נק' טוטקייט) ודא"ח הם חיים ממש לדורשיהם. וכמ"ש ואתם הדבקים כו' חיים כולכם כו', ולהיפוך כמת יחשב, וגם במילי דעלמא יש הפרש גדול בין מי שכל הדברים בענין המה יוצאים חיים (דער ענין איז לעבידיק עס לעבט זייער כו'), בין כשהענין הוא בלתי שום חיות כלל (דער ענין איז טויט זייער כו'). ודבר זה ידוע שבחי' חיות הנפש בדא"ח אינו אלא ע"י העסק בעבודה האלהי' וביגיעה גדולה בתפלה ובלימוד בעיון בתורות ובזוהר הק' וספרי קבלה להעמיק ולקשר נפשו ולבו בהם באמת (בל"א איין שטא[רקין קלע( באמת פון נפש כו') עד שתחי' נפשו בחיות חדש ממש, וזה צריך להיות בתמידות ושקידה רבה עד שיקבע בנפשו ותחי' חיי עולם בל תמוט ולא תחשך אורה, ואז כאשר ירצה לבקש דבר ה' יוקבע בנפשו לעולם ויבקע כשחר אורו להשביע נפשו בשביעה שיש בה ממש להוסיף אור אלהי בתוס' מרובה ובשרש ויסוד המתקיים לעולם והי' כעץ שתול [על] כו'. ולא יזיזוהו כל רוחות רעות שבעולם כו' וד"ל.

והכת הד' מאותן האנשים אנשי לבב שמחוש השמיעה הנ"ל הנקרא אוזן שומעת נכנס ללב ומתפעל ולא האוזן לבד שומעת כו'. ויש בזה מינים שונים מאד יש אשר מיד שמתפעל בלבו תקצר חוש השמיעה ששומע בהרחבה (או בהתבוננותו או בראותו בכתבים וספרים הקדושים) ולא יעמיק