קסט

אדם לבוא לקבלת אמיתית רזין דאורייתא והשגת עמוקות האמיתית באא"ס עד שיוקבע בנפשו ממש, בלתי אם יש בו המ"ש הטבעי' והעצמי' שמושרשת בו מנעוריו דוקא, ודוקא בבחי' ההיולי שבה הכללי' (בל"א אשענצייע) אם הוא לעומק האמיתית דוקא (דהיינו צו בראכינקייט האמיתית בטבע עד שמואס ממש בחייו בתמידית בכל שעה ושעה), אז ישכון בו ממקור כל החיים מקורא דכולא להחיות רוח נדכאים וכמ"ש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' [ב] כל אשר הוא עושה, אם בהתבוננות ברזין דאורייתא מוסרין בנפשו בגילוי אמיתית אם לבו דואג בקרבו (ולהיפוך אין מוסרין בנפשו כלל גם שיודע ומשיג הפשט וכו'). וגם בכל פרט ופרט מדרכי העבודה האלהי' ה' ירצה בו, ואז נהפך האנחה שלו והמ"ש הטבעיות הנ"ל לשמחה ועונג רק מצד אלהו' ששורה על נפשו ממש. אבל בלתי זה ובפרט להיפוך מי שטבעו ממרה הלבנה בהוללות טבעיות, הגם שהוא כלי מוכן לקבל כל רז כו' לא יתקיימו בנפשו ויהי' בחושך הילוכו כל הימים להטעות א"ע בתכלית כי אין ה' אתו בשום אופן כו'. ע"כ תוכן הדברים.

ומזה י"ל גם בבינונים לפ"ע שזהו עיקר סיבת המחלה הנ"ל בנפשם אם יפקחו נא בעין חמלה על נפשם ולא יאבדו א"ע מצד אהבת עצמ' שלא לראות