קסו

דא וחדוה מסטרא דא כו' שהחדוה הוא עונג האלהי שבמוח הבא במורגש אל הלב כו', והוא חלק הקירוב של נפש האלהית, ובאותה מדריגה עצמה תתמרמר הנפש האלהית ותבכה מצד ריחוקה מאחד כו'. והיינו בכי' מסטרא דא כו' ובכל רגע ורגע צריך להיות חדוה מסטרא דא כו'. ואמנם בב' כתות הנ"ל אינו נמצא רק חלק הב' בענין בכיה מסטרא דא והוא התפעלות נה"א מבחי' הפנימי' שבו אשר ה' דורש ומבקש זה מאד מאד כמ"ש קרוב ה' לנשברי לב כו'. שהוא לב נשבר מפחיתותו וריחוקו מאלהים כידוע [לכל ה(א)האריכות] וד"ל.

והכת הג' מאותן האנשים שיש להם התפעלות במח' (הנקרא דער הערט טיף כו') כנ"ל, והנולד מזה לחפוץ בתשוקה במוחו בהתגלות אלהות בוע"ט כו'. גם שבלתי מורגש עדיין בהתפעלות הלב כמ"ש למעלה. הנה בזה יש תוכחה רבה ועצומה מאשר נראה בעליל ברוב אנשים גם ברגילים ובקיאים וחפצים באמת [ב] דא"ח כי יש להם חוש השמיעה הזאת הנקרא אוזן שומעת, ואיך נהפכה לס"ג ממש מן הקצה כו'. כי בשמעו ונקלט היטיב פרטי עניני האלהי במחשבתו יתפעל ויאמר האח חמותי ראיתי אור כו' אבל בזה יוגמר