קנח

בק"ש מהתפעלות דאהבה שבפסוקי דזמרה, דבפסד"ז הרי הוא בא במורגש מן המוח אל הלב כהתפעלות המלאכים בקול רעש וכמ"ש רוממות אל בגרונם דוקא שהגרון מחבר המוח אל הלב בהתפעלות מורגש כו'. ובק"ש שאומרים שמע ישראל אל הנשמה שתמסור נפשה באחד עד ואהבת פועל יוצא להביא אהבה גם בנפש הטבעי' כמא' בב' יצריך כו'. אבל הוא בבחי' התפעלות עצמי' בנקודת הכוונה שבמוח והתפעלות הלב באהבה מורגשת נכלל בה ונקרא היכל האהבה, כידוע שהאהבה כמו היכל וכלי בבחי' ביטול לגבי עצמיות ההתפעלות שבנקודת הכוונה שנטרד בה כלו לאורך ורוחב כנ"ל בנה"ט כו'. ולהיות שזהו יותר פנימי ועצמי ע"כ הוא בא בלתי מורגש יותר ובלתי מרגיש בעצמו יותר, כידוע בניסיון לכל מי שטעם טעם ועונג עצמי בעומק ההשגה האלקי' בתפלה, וזהו גילוי אלהות בבחי' פנימי' יותר, ודרך כלל הוא בבחי' חיה כ"ח מ"ה דחכמה שבנפש האלהי', ושם מאיר [מ] בחי' מזלא וצלם והוא בחי' מקיף דחי' שבה שורה בחי' נשמה יתירה בשבת שהוא בחי' מקיף דיחידה העליון מכולם שמתפשט עד ז"א ואינו מאיר בגילוי כלל רק מרחוק בהעלם שזהו פנימי' מדריגה הה' דשיר פשוט שיתבאר בעזר"ה וד"ל.

והמדריגה הה' הוא בחי' יחידה העצמית ממש ונקרא שיר פשוט דהיינו שבחי' [ה] עצמי' ממש עולה בשיר ע"כ נקרא שיר פשוט ועצמי