קנה

פתאומית דשמחה שמספק ביד כו'. כך הנה הרינה הזאת בלב בשר בא ממילא ומעצמו כדרך כל התפעלות עצמי', וזהו עיקר הסימן אלי'. וגם עוד פנימי' יש בה כשנמשכת דוקא אחר הכוונה התמצית שבמוח שהוא בחי' עומק תמצית המכוון בהשגה (שזהו בחי' יסוד אבא ביסוד ז"א שנק' כוונה שבלב שבאה מכח כוונה דאור אבא שבמוחו. ונק' אהבה בתענוגים, והוא בעונג הנעלם שבעומק המושג כו'), עכ"ז אין לה ערך לגבי בחינת התפעלות עצמי' שבכוונה הפנימי' שבמוח, כאשר גוף נקודת המושכל הוא עצמו המתפעל שנקרא כוונה (וכמ"ש במ"א שזהו קולו של משה שלמעלה משיר הלוים שהוא לפי ההשגה באריכות שבא הניגון מסודר לפי המשך ההסבר של ההתבוננות באופנים שונים מסודרים בתנועות הניגון, משא"כ קול תנועות הניגון שנעשה מגוף נקודת המושכל הפנימי ההיולי הוא רק המורה על תמצית המושכל והעונג הנעלם בו