קמח

כו', אבל לאחר השב רוחם האמינו ברוח אלקי העצמי שנטוע ומושרש בנפשם מצד נשמתם האלקי כנ"ל באור חיות פנימי כו'. והלכו כולם ממצרים שזהו בהתפעלות גמורה במחשבה ורצון פנימי (בל"א דער הערט שטא[רק זייער כו') שנק' הזזה ממקומו, כנ"ל בבחי' מחשבה טובה כמו עד"מ בענין הנוגע לעצמו ביותר כו' כנ"ל. והנולד מזה גם שאינו נוגע אלא למעשה בלבד דהיינו לצאת ממצרים לבד אבל היא באה בבחי' התפעלות אור וחיות פנימי' הרבה יותר ממחשבה הקרה הנ"ל הנעלמה במעשה דסור מרע ועשה טוב בלי חיות כלל כו' וד"ל. וע"ז נאמר זכרתי לך חסד נעוריך כלומר אהבת נעוריך לכתך אחרי ממצרים גם שהי' בבחי' הקטנות לצאת רק מאפילה דטומאת מצרים לאור גדול כו'. אבל לכתך אחרי אעפ"י שהוא בלי טעם ודעת הרי זה בא בבחי' עצמיי' וטבעיי', כמו התינוק שהולך אחר אביו בהתפעלות חזקה לא יועילו כל להפרידו מאביו כו'. וזהו רק מצד רוח האלקי' שבכנסת ישראל שנמשכים והולכים אחר מקור חוצבם האלקי כמו טבעיות ממש כו'.