קמא

עצמית וטבעיות כמו בנה"א כו'), ולולי בחי' עצמית וטבעית דכל ניצוץ מישראל בסור מרע ועשה טוב הנה מצד עבודתם ויראתם הנק' (פרומקייט כו') כבר הי' כלה כו', רק שע"י העבודה והיראה שבכ"א לפום שיעוריה דיליה מתחזק כח העצמי הזה דנה"א בכל פרטי דקדוקים בסור מרע ועשה טוב ושיהיה דבר חזק ומתקיים בלי ישתנה להקל ולעבור או להטעות ולהתיר לעצמו כו'. ובזה יש הפרש גדול בין כ"א לחבירו עד שיש צדיק גמור ורשע גמור בענין המעשה (וברשע גמור נסתלק גם כל כח האחרון במעשה בנפשו האלהית מפני תוקף הרע הגמור דנפשו הטבעית וכמ"ש נר רשעים ידעך לגמרי עד גם בחי' המעשה כו'. אך עכ"ז גם פושעי ישראל מלאים מצות כרימון. וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וד"ל).

והנה בודאי שבחי' המעשה והעסק בסור מרע ועשה טוב מצד עצמיות דנפש האלהית באה ע"י המחשבה בתחלה, והוא הרצון במח' לאלהות לעשות רצונו במעשה עכ"פ ולא לעבור על רצונו בפו"מ כו', ומח' זו היא בלי פנימיות אור וחיות כלל רק בקרירות ע"ד הנ"ל בנפש הטבעית במחשבה קרה