פג

כענין הנוגע לעצמו הנ"ל, והוא הנק' מח' טובה שמצטרפת למעשה עכ"פ דהיינו הסתעפות תולדה שנולד ממנו הוא אהבה ויראה שנוגע למעשה עכ"פ, כי במחשבה קרה הנ"ל הגם שרוצה להתקרב ולהתפעל אך עדיין לא נתפעל גם בבחי' שמיעה שבמחשבה אלא מרחוק לבד יודה בהודאה כנ"ל, ותולדה שנולד ממנו אינו רק בחי' וענין הבושה שמתבייש דהיינו שנופל בלבו בושה על עצמו איך שהוא רחוק ואיכות שפלותו, וגם ענין כללות שפלות עוה"ז החומרי, אחר שנתקבל אצלו ההתבוננות אלהו' עד שיאנח וכה"ג (בל"א א[רא]( פא[ל בייא זיך זייער שטא[רק און דיא וועלט ווערט זייער א[רא]( גיפא[לין כו'). ולא נולד מזה רק בחי' ההסכם להיות סור מרע כו', כלומר מאחר שכן מהראוי והיושר מאד מאד להיות סור מרע ועשה טוב כו'. והוא מדריגה היותר קטנה אבל יכול לבוא לג"ע התחתון מפני שיש בזה בחי' אלהו' עכ"פ מצד התבוננות האלהו', רק שלא נקרא אהבה ויראה ממש בהתפעלות (משא"כ מדרגה הגרוע מכולם הנ"ל שאין בו בחי' אלהו' כלל רק שרוצה בהתפעלות ולא באלהות כלל כנ"ל רק בהעלם גדול כו'). אבל מחשבה טובה הנ"ל על זה אמר גם כן שמע ישראל כו' ואחר כך ואהבת שאין העיקר רק התפעלות השמיעה הנ"ל במחשבה זו ונולד מזה אהבה, אך לא נתפעל בלבו עדיין מאומה רק במחשבה, ואהבה זו אינה רק לענין מעשה ולא לבחי' הפנימית כלל כמו בהתפעלות הלב כלל, אבל למעשה דהיינו להיות בבחי' סור מרע כו' למעלה הוא מבחי' ההסכם הנ"ל שנולד ממחשבה קרה הנ"ל, ולא באה האהבה לו רק מצד היושר בלבד שאינה בבחי' התפעלות במח' אך באה בבחי' התפעלות במחשבה, כמו לחפוץ בתשוקה גמורה במח' עכ"פ להיות גילוי אלהות במעשה טוב ולהתרחק ביותר מההיפוך המנגד לאלהות. וכ"ז נקרא דחילו ורחימו, הגם שנוגע למעשה בלבד אבל יש